קרבן נתנאל על תענית כ

ונראה דכ"ש דכיחידים דמו לענין עננו. הך מילתא מדברי ראבי"ה הוא. וה"פ דמה לענין שאלת מטר שאינה אלא תוס' בברכה כיחידים דמו. לכ"ש לענין עננו שהיא ברכה בפני עצמה כיחידים דמו שאין היחיד קובע ברכה לעצמו. וכן אין קורין בתורה דהוי ברכה שאינה צריכה:

ה"ג ששמע מאביו רבינו יואל הלוי. ומרבו רבינו שמשון. כ"ה בטור סי' תקס"ו:

דבתוספתא קתני. בפ"ב דמכילתין. וטעות יש שם וכצ"ל תענית צבור נכנסין לבהכ"נ וקורין משא"כ בתענית יחיד וכ"ה במרדכי:

לא איבעיא להו למיקרי. ע"כ דברי ראב"ד:

ובארץ אשכנז עשאום קבע והכל מתענין. דברי רבינו הם וכאילו אומר דראב"ד מודה דבמדינת אשכנז כיון דהכל מתענין הוי תענית צבור לענין עננו וקריאת ויחל:

וסמכו להו מעשה דאיוב. קאי על מה שכתב הראב"ד ולאו על מילתא ידיעה עבדי להו. ע"ז השיג רבינו ואומר שעבדי ליה על מילתא ידיעה כמו שעשה איוב:

נראה לי דנהי דכיחידים דמו לענין שאלה. קאי אעיקרא דמילתא על רבינו יואל ורבינו שמשון:

אבל קהל מקבלים עליהם תענית. כתב הב"ח סי' תקס"ו ס"ק ג'. היינו דוקא שהתענית הוא על גזירה או על כל צרה שלא תבא עליהן כגוונא שכתב בתחילת דבריו בשם רבינו יואל דעליו קאי. אבל ללא שום צורך אלא לשוב בתשובה אין לו דין תענית צבור כל עיקר. והב"י כתב שיש מקומות נוהגין אפי' בכה"ג דין תענית צבור לענין עננו וקריאת ויחל. ואנו לא נהיגין הכי שהרי בער"ה שנהגו הכל להתענות ואפ"ה אין ש"ץ אומר עננו ולא ויחל עכ"ל. ותימה דהא רבינו נותן טעם לתענית בה"ב אולי חטאו ש"מ דאפי' לשוב בתשובה יש לו דין תענית צבור. ואדמותיב הב"ח מער"ה. לסייעינהו מער"ח שמתענין ואומרין עננו ויחל. וער"ה תי' מ"א דהיינו טעמיה דאין משלימין פוק חזי מה עמא דבר: