קרבן נתנאל על תענית יב

א"כ אין זה קבלת תענית ומותר לאכול. היינו אם אמר הריני בתענית דזה לא הוי תענית. אבל אם אמר יום מחר עלי שלא לאכול כיון שהוציא בלשון נדר אסור לאכול כן מבואר בש"ע.

ה"ג ומילתא דרב הונא הוי כתענית שעות:

אבל יום ראשון ודאי תענית הוי. דלא תימא דיום ראשון נמי כמו תענית שעה הוא דהא אכל ושתה כל הלילה ע"ז קאמר שהרי התענה יום שקיבל עליו. ר"ל אע"ג דאכל ושתה כל הלילה מ"מ קיבל עליו התענית במנחה:

וצ"ל שקבל עליו מאתמול. כ"כ תוס' שם באריכות:

ואי אפשר לומר כן מדקאמר. עיין מ"א סי' תקס"ב ס"ק ט"ו. ולכאורה אין הבנה לדבריו וביאור דבריו כך הוא במה שכתב אבל אם התחיל להתענות לשם חובה. ר"ל כיון דלא אכל בלילה כוונתו היה להתענות בפעם אחת ע"י צירוף יום ולילה או שני ימים ושני לילות. ולא להיות תענית שעה. וכיון שהתחיל להתענות לשם חובה לפי מחשבתו למפרע והקבלה היתה אח"כ לא הוי קבלה כלל. דהא לתענית שעה לא כיון ולתענית חובה לא נחשב כיון דהקבלה לא היה טרם שהתחיל להתענות ורבינו שהקשה על הרמב"ן שגירסתו היה שאני הכא דלא קיבל עליו מעיקרא הו"ל לשנוי שאני הכא דלא קיבל עליו ור"ל תענית שעה לא קיבל עליו. וכבר כתבתי שגי' הרמב"ן היה כך ולק"מ:

ה"ג דלא קיבל עליו מעיקרא:

ואמאי הא קיבל עלויה בלילה. ונראה שגי' הרמב"ן שאני הכא דלא קיבל עליה:

הלכך צ"ל דכל תענית צריך קבלה בתפלת מנחה. והב"ח סי' תקס"ב ס"ק ב' רוצה לפ' דברי רבינו היינו להתפלל עננו. אבל במחויב תענית יום שלם אפשר דיצא ידי נדרו אפילו לא קיבל עליו מבע"י. וההיא דשמואל דכל תענית שלא קבלו עליו מבע"י לא שמיה תענית להתפלל עננו דוקא עכ"ל. ודבריו תמוהים דא"כ עלה מסיים [ואי] יתיב מאי אמר רבה בר שילא דמיא למפוחא דמליא זיקא הא יצא ידי נדרו בתענית זה. ועוד הלא הרמב"ן [דמיקל] אפילו בשלא קיבל התענית משעת מנחה להתפלל עננו מ"מ אם הוא מחויב תענית שלם אינו יוצא בתענית זה אף כי רבינו דמחמיר דלא הוי תענית שעה אם לא שקיבל בשעת מנחה. פשיטא דלא יצא בתענית זה אם הוא מחויב תענית שלם:

אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל עננו. בסימן תקס"ב ס"ה פסק המחבר כל תענית שלא קיבל עליו היחיד מבע"י אינו תענית להתפלל עננו או לצאת ידי נדרו ובהג"ה וי"א שמתפלל עננו. ולקח זה בהיקש מדברי ת"ה שכ"כ בתענית יחיד שקיבל מבע"י אלא שלא השלים דמתפלל עננו כן כתב בד"מ ולבי מהסס דאם יתפלל עננו יעלה על דעתו שיצא ידי נדרו בזה. ומש"ה עדיף טפי להורות לו שלא יתפלל עננו כדי שידע מזה שזה התענית לאינו כלום נחשב. אבל בנדון מהרי"א שלא השלים תענית ואכל בחצי היום זה ידוע דלא מקרי תענית לא אתי לאחלופי שיסבור שיצא בתענית זה אם הוא מחויב יום שלם. ע"כ נראה להלכה שלא להתפלל עננו. אם לא ע"י דילוג תיבות צום תעניתנו כמ"ש הע"ז שם:

ה"ג דלא קבליה עלויה מעיקרא:

ולאידך פירושא קיבל עליו להתענות משש שעות ולמעלה וכו'. אבל אם קיבל עליו מאתמול משעת מנחה עד חצי היום לפי' זה הוי תענית שעות אפי' לא התענה כל היום:

פירש ר"ת היינו מתחלת שקיעת החמה כו' אבל שקיעת החמה היינו סוף שקיעת החמה. והוא זמן צאת הכוכבים. וקודם צאת הכוכבים שיעור ג' רבעי מיל הוא זמן בין השמשות כדמסיק רבינו סוף במה מדליקין סי' כ"ג והא דאמר ר"י התם משתשקע החמה עד הכסיף העליון בין השמשות איירי בסוף שקיעה. ור"א ממיץ וראב"ן הקשו עליו דהלשון משתשקע החמה משמע הקדמה כדאמר בהשוכר את הפועלים דף פ"ח משיפקסו עד שיפקסו מבעי' ליה (ור"ת מפ' לה כולה בסוף שקיעה ואמר משתשקע החמה ר"ל משיתחיל סוף שקיעה ולמעוטי סוף שקיעה ממש דהוא צאת הכוכבים) וע"ק מהא דאמר בבמה מדליקין במתא תרנגולין שהוא מבעוד יום טובא. ע"כ פירשו דיציאת הכוכבים הכוונה כשמתחילין הכוכבים לצאת בעובי הרקיע וכשהכוכבים מתחילין לצאת בעובי הרקיע השמש מתחיל לכנוס בעובי הרקיע וזהו לילה מן התורה שזהו מקרי יציאת הכוכבים ושקיעת החמה ומשך הזמן זה ד' מילין עד גמר יציאת הכוכבים שנראו לעין כל. וקודם זמן זה ג' רבעי מיל הוא בין השמשות דר"י סוף במה מדליקין. והנה מה שהביא רבינו כאן פי' ר"ת אין הכרע דאפשר לומר לחומרא נקיט לה לפי' ר"ת דצריך להתענות עד יציאת הכוכבים ממש. אבל לענין שבת ס"ל כר"א ממיץ שצריך להקדים כניסתו בזמן הנזכר. אבל בפ' יום הכיפורים סי' ח' מסכים רבינו עם פי' רבינו תם אפילו לקולא דא"צ לקבל תוספת י"כ כי אם מעט קודם בין השמשות שהוא שיעור מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה (שהוא י"ג מנוטין וחצי כי שיעור מיל הוא ח"י מנוטין) וקושיא מתרנגולין יש לדחות דבמתא אי אפשר לתת סימן אחר לצאת מידי ספק ע"כ נתנו שיעור מרווח:

אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום הרי זו תענית שעה. וקשה דידיה אדידיה דין י"א שהיה אוכל ושותה בלילה והשכים בבקר ונמלך להתענות שאין זו תענית כלל. י"ל דהתם קאי אמי שהיה מחויב תענית יום שלם ולכך לא הוי תענית כלל כיון דלא יצא ידי נדרו בזה והוא אדעתא דהכי לא קיבל עליה לכך לא הוי תענית כלל ומותר לאכול. והב"ח כתב ישוב אחר ולא ניחא ליה לתרץ ע"פ דרכי. שאזל לשיטתו דאף אם הוא מחויב תענית יום שלם יצא בזה היום. אמנם זה ליתא כדפרשתי ועיין בל"מ:

פי' דגם יום זה שהתחיל להתענות מקרי תענית. דהא דקאמר רב לוה אדם תעניתו ופורע גם בגוונא אם קבל עליו מאתמול התענית. וע"כ צ"ל דזה מקרי תענית אם התענה עד חצות:

א"נ נוכל לומר דלא פליג. וזהו שלא כדרך הרמב"ם דהא כתב וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות ובתענית שעות פסק דמתפלל עננו:

אלא לענין זה שצריך לקיים נדרו. וקשה לפ"ז לגי' רבינו רב חסדא לטעמיה דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית. ופריך מדר"י דאמר אהא בתענית עד שאבא לביתי וזהו ר"י דירושלמי. ומאי פריך אימא באמת לא היה מתפלל עננו. וכל מילתא דרב חסדא אינו אלא לתפלת עננו שצריך שתשקע עליו החמה ועיין בל"מ שהרגיש בזה: