קרבן נתנאל על סוכה צה

וצריך לעשות מעשה בין השמשות לאכול בה. והוי כמו דחיה בידים כדאשכחן לר"ש לית ליה מוקצה ומוקצה דדחיה בידים אית ליה וא"ת ה"ל לרבינו לפרש הכי דה"ק דאי איתרמי ליה סעודה בין השמשות בעי למיכל בגוה מש"ה א"א לסתור סוכתו מבע"י. וא"כ אסור בשמיני משום סתירת אוהל. וי"ל כדפירשתי דאביי משני הכי ואביי דאוסר אתרוג בשמיני ספק שביעי משום גזרה א"א לומר מטעם סתירת אוהל:

ואמאי אסור. ורבינו לא מתיישב דעתו במה שכתבו תוס' דגזרי' אטו סוכה דא"כ תשיעי ספק שמיצי נמי נגזור:

וי"ל דשאני התם כו' הוי שמיני שביעי. ולפ"ז תקשי לן כל הני קושיות דלעיל וליכא לתרוצי כדאמרן דאי משום סתירת אהל לא שייך למגזר אתרוג אטו סוכה הא טעמי' דאתרוג כפי מ"ש רבינו משום דאם יבא אליהו. וצ"ל דסוכה בנפלה איירי דומיא דאתרוג דאפי' נפסל אסור כל ז' כדאיתא בש"ע סי' תרס"ה ודומיא דהכי סוכה שנפלה מכ"מ אסורה כל שמונה. והואיל דאתא לידן אציג לפניך מ"ש הט"ז שם סק"ב דאם נפסל האתרוג מותר בח' אף לדידן דקי"ל לאסור בח' ע"ש באריכות ושגגה היא דא"כ היכי קאמר קם ר' זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל דאמר ר"ז אתרוג שנפסל אסור לאוכלו כל שבעה. ואי כדברי ט"ז אימא ר' זירא סבר כלוי והא דלא אסר בשמיני היינו טעמא משום דנפסל:

דמה הכנה יש כאן. עי' מ"ש בפ"ק דביצה סי' א': ה"ג

ולא מברכינן ונוהגין ביה מנהג י"ט. והא דמברכינן על ספירת העומר בליל שני ולא חיישינן לזילותא דיו"ט שני עי' בהר"ן שני תירוצים והובא במ"א בשם כ"מ סי' תפ"ט:

אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפילו ביו"ט האחרון. אמנם אם באותו יום עת צינה או רוחות או שום שינוי אויר אין מן הראוי לאכול בסוכה ביום שמיני ספק שביעי:

לכדאמר רב מו"ק דף כד. ועיין תוס' דף מח: ה"ג