קרבן נתנאל על סוכה צד

יש מן הגדולים אומר דבליל שני אומר זמן תחילה. דזמן לא קאי אסוכה דאפילו אם היה ליל יו"ט ראשון חול יצא בזמן דסוכה. שמעתי להקשות הא בסמוך תי' תוספות כיון דסוכה מחמת החג קאתי סברא הוא אע"פ שבירך בחול פוטר זמן החג א"כ בליל שני לא לברך זמן כלל כיון דיצא מליל ראשון בזמן דסוכה פטור נמי מזמן החג לפי סברתו כיון דזמן מחמת החג קאתי. ונראה לי ליישב דלכאורה אין מקום לקושיית תוס' דהא דקתני לכשנכנס בה מברך שתים היינו לישב וזמן דסוכה אבל כשבירך שהחיינו בעשייתה אינו צריך לברך שתים על סוכה. אבל צריך לברך זמן בשביל החג וכ"ת מאי נפקא מיניה אם יאמר זמן אחר לישב בסוכה כי כשיברך בשעת עשיה מברך על חג זמן בתחלה ואח"כ לישב אבל אם לא בירך בשעת עשיה אומר סוכה ואח"כ זמן דזמן קאי נמי אסוכה אלא שקושיית התוס' אזלא לרב דסבר תמיד סוכה ואח"כ זמן מטעם חובת היום קודם בין בליל ראשון בין בליל ב' ולרבה בר בר חנה דס"ל להיפך בכל פעם זמן ואח"כ סוכה תדיר קודם מקשין תוס' שפיר לדידהו היכי מתרצים הברייתא. אמנם רבינו שהמציא לחלק בין בלילה הראשונה אומר סוכה ואח"כ זמן ובלילה שניה זמן ואח"כ סוכה ודאי צריך ביאור מנ"ל לחלק מסברתו נגד הני רבוותא רב ורבה בר בר חנה. וצ"ל דלישנא דגמרא דחקתו למה מסיים והלכתא סוכה ואחר כך זמן ה"ל למימר והלכתא כוותיה דרב אלא ודאי דהלכתא כוותיה דרב ולא מטעמיה דחובת היום עדיף דא"כ קשה קושיית התוס' דהא סתמי' דמתני' הילך מצה והילך חמץ קשה לרב אלא דהלכתא סוכה ואחר כך זמן כדי שזמן קאי נמי אסוכה אבל בליל שני זמן ואח"כ סוכה ואם כן השתא חזר רבינו מסברת תוס' וס"ל אפילו כשבירך בחול שהחיינו על הסוכה מ"מ צריך לברך על החג לאחר הקידוש וקושיות תוס' בלאו הכי לק"מ אליבא דהלכתא ודוק היטיב ועוד י"ל ע"ד פשוט שזה שכ' רבינו סברת תוספות קאי לשיטת ראבי"ה אבל לסברת יש מן הגדולים לא צריכנא לתירוץ תוס' כדפירשתי.

ולפי סברת בני אייבר"א לעיל סי' ל"ו:

ונ"ל דמתני' לא איירי כלל שחטפו הגדולים מיד הקטנים. ורש"י סותר פירוש זה מדאמרינן בבראשית רבה מעשה בחסיד אחד כו' בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות ע"ש. אמנם בויקרא רבה פרשת בחוקותי ראיתי מעשה זה בנוסחא אחרת שמסייע לפי' זה וז"ל הלך לו לבהכ"נ וחמא תמן מן אילין אתרוגין דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא ותנינן תמן מיד התינוקות שומטין כו' ועי' ביש"ש ב"ק פ"ו:

לולבין גדולים למה להו. שחטפו מיד התינוקות:

א"ל רב פפא לאביי לר"י מ"ש סוכה מ"ש אתרוג. וא"ת מאי פריך אימא דסוכה אסורה משום סתירת אוהל ובעוד הסוכה קיימת אומר ר"י דסוכה בשמיני אסורה ולא בנופלת. וי"ל דמש"ה פריך לאביי דאמר שמיני ספק שביעי אסור משום דגזר אטו סוכה. ואי מטעם סתירת אהל לא שייך למיגזר אלא ש"מ משום מוקצה. ואיירי אפילו בנפלה מש"ה פריך שפיר מ"ש סוכה מ"ש אתרוג:

וי"ל דבכי האי גונא לא שייך למימר מיגו דאיתקצאי לבהש"מ כיון שלא נאסר בהש"מ אלא מחמת ספק יום שעבר. ואם תקשי אמאי לא תירצו תוס' ורבינו דבאמת אתרוג מותר בבהש"מ כיון דמוקצה כל ז' מדרבנן ובהש"מ הוי ספיקא דרבנן לקולא. משא"כ בסוכה דבין השמשות דידה ספיקא דאורייתא היא דהא דרשינן מקרא דעצי סוכה אסורים כל ז'. דא"כ אמאי קאמר דסוכה אסורה כיון דאילו אתרמי ליה סעודה ה"ל לשנויי דסוכה אסורה משום מיגו דאיתקצאי לבהש"מ משא"כ אתרוג דלא איתקצאי לבהש"מ דספיקא דרבנן הוא אלא ש"מ דאפי' במילי דאורייתא לא אמרי' מיגו מחמת ספק יום שעבר: ה"ג