קרבן נתנאל על סוכה צג

ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה. והרמב"ם סבר כיון שאין קבע אלא בישיבה מש"ה מברך קודם הישיבה דהוי עובר לעשייתן ט"ז:

אלא בישיבה בסעודה. ולא קאמר אלא בישיבה ש"מ דאין הישיבה גורם כ"א קביעות הסעודה. ומש"ה הוי שפיר עובר לעשייתן אף אחר ישיבה. דעיקר הקביעות הוא קביעות הסעודה:

ורב האי גאון כו' ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה מברך. לכאורה מדהביא רבינו דעת רב האי ודברי הרי"ף באחרונה ש"מ דסבירא ליה כוותייהו דכל פעם שנכנס לישב בסוכה מברך. וברמזים משמע שרבינו הסכים עם ר"ת. ולכאורה אינו כן. דהא מ"ש באחרונה הוא עיקר למסקנא. עד שראיתי בכללי דרכי הפוסקים בכ"ה סי' מ"ו וז"ל אפילו למאן דסברי הכי היינו כששניהם סברת זולתם או ששניהם סברת הפוסק. אבל כל שהלשון ראשון הם דברי הפוסק וסברא דנפשיה והשני הם דברי זולתו לא שייך לומר דלשון שני עיקר בשם ר"י הלוי. א"כ כבר כתב רבינו מסברא דנפשיה וחולק על ר"מ מרוטנבורג והעם לא נהגו כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אלא דוקא בשעת אכילה. הכי קים ליה לרבינו ודלא כב"י בסי' תרל"ט שכתב רבינו סובר כרי"ף וכסברת הגאונים וכן פסק בש"ע המחבר ורמ"א שהמנהג שאין מברכין אלא בשעת אכילה:

מגהג ידוע הוא שיברך. וכבר כתב רבינו שעכשיו העם לא נהגו כן:

ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה מברך. דברי הרי"ף המה:

עשאה לאחר מברך על עשיית סוכה. יש טעם בחילוק הברכה כפי שכתבו המפרשים בפ"ק דפסחים דכל המצות הנעשות ע"י אחר הכל מודים שאותו אחר מברך בעל כדאמרי' התם גבי מילה לא סגיא דלאו איהו מל. מהרש"א. אבל גי' התוס' עשאה לאחר מברך לעשות סוכה לו לשמו ופי' בו מהרש"ל לר"א דפוסל סוכה שאולה מש"ה הוצרך האחר לעשותה לשם מי שישב בה. ותמה אני האמונה שם בירושלמי העושה תפילין או לולב לאחר כו' והוי תפילין תיובתי' ומהרש"א מקיים הגירסא לעשות סוכה לשמה לב"ש דסוכה לשמה בעינן מש"ה אם הוא עושה לעצמו א"צ לומר בברכה שהוא עושה לשמה דמעשיו שיושב ומברך בה לישב בסוכה מוכיחין שפיר דעשאה לשמה אכל אם עשאה לאחר אין כאן מעשים מוכיחים ולהכי צ"ל בברכה כך דעשאה לשמה ע"כ. והוי לולב תיובתיה. ועוד בין למר ובין למר קשה אמאי צריך תוס' להביא ראיה דאין הלכה כהך דירושלמי מפ' התכלת. ה"ל למימר כיון דאנן לא קי"ל כב"ש וכר"א מש"ה לא עבדינן כהך דירושלמי ונ"ל לקיים הגירסא לעשות סוכה לשמו. וכ"ה בירושלמי שלפנינו וע"פ מ"ש רבינו בפ"ג דברכות ס"ס י"ג דאיש אע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטור את אחרים דכל ישראל ערבים זה בזה אלא מדרבנן כו'. מש"ה מברך על עשיית סוכה לחבירו שצונו ה' לעשות סוכה לשמו לשם ימי שעושה סוכה בשבילו. כי ישראל ערבים זה בזה ומצווה כל אחד לעשות מצוה בשביל חבירו עי' בשו"ת מהר"י בי רב סי' ס"ח: