קרבן נתנאל על סוכה סט

ואין קטימתו נראית כל כך. ולפי זה אדחי ליה סתם מתני' דלעיל סי' ח' דקתני גבי הדס נקטם ראשו פסול. גם הך שמעתתא דף ל"ג דשקלינן וטרינן בנקטם ראשו ועלתה בו תמרה וכמ"ש רבינו בס"ס י' ע"ש:

חלקו בין נקטם ראשו לקטום דהכא. דקטומים דמתני' דהכא היינו שדרך ענפי הדס שיוצאין מצדיהן בדין ופארות והן מפסיקין בקני ההדס דלא הוי תלתא בחד קינא וצריך לקטום אותם משם ולאחר שקוטם אותם מהם נקראים הבדין קטומין ומאן דפסיל סבר דהפסק הוי ולא הוי הדר ור"ט סבר דלא הוי הפסקה והדר הוא והשתא אתי שפיר דקי"ל כסתם מתני' דלעיל דנקטם ראשו פסול דומיא דשאר מינין. ואתיא כהלכתא כולה שמעתין דשקלינן וטרינן בעלתה בו תמרה. ולדיעה זו צריכין לקטום אותן הפארות והבדין שמפסיקין בקני ההדס. אך רבינו דוחה פירושם בשתי ידים וע"ז אנו סומכין שאין נזהרין לקטום אותם:

ופירושם רחוק מן הדעת. דא"כ לא לישתמיט תנא בשום דוכתא למיתני אם יש לו פארות ובדין פסול כדקתני גבי הדס אם ענביו מרובים מעליו פסול ואם מיעטן כשר:

בה"ג כתב דהדס שוטה אפי' בהדי הדס אחרינא פסול דס"ל דשני מינין הן ועובר על בל תוסיף שמעתי מקשין מהא דאמרי' לקמן (סוכה דף ל"ז) ור"י סבר הני לדפנות עלי הדס (זהו הדס שוטה) ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך. ולר"י אין מסככין אלא בארבעה מינים שבלולב ש"מ דמין א' הוא עם עץ עבות. וניחא לי עם מה שכתבו תוס' שם והביאו עלי זית ר"י הוי מוקי ליה לדפנות ש"מ דלא היה לתוס' בגירסתם בגמ' ור"י סבר הני לדפנות א"כ כמו כן לא היה לבעל ה"ג גירסא זו ומעתה נוכל לומר דלר"י מפרשינן לקרא עלי עץ זית ועלי עץ שמן ועלי הדס לדפנות ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך. ואין להקשות על בה"ג דהא מדר"י נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אין בו משום בל תוסיף כמ"ש רבינו בפ' זה סי' כ"ד ע"ש. די"ל דס"ל לחלק דשאני איגוד דר"י שלא היה דרך גדילתו משא"כ כשהוסיף לנוי דרך גדילתו:

תניא אמר ר"א יכול יאגדן. הגי' זה נכונה וזהו כגי' הרי"ף ודלא כגי' שלפנינו אמר לו ר"א דמה שייך שאלה זו בדר"ע:

תניא ד' מינין שבלולב אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. ובגמרא פריך אין מוסיפין פשיטא ולגי' שלפנינו כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין ניחא אבל לגי' רי"ף ורבינו אמאי לא פריך אאין פוחתין פשיטא י"ל דקמ"ל דד' מינים מעכבין זה את זה כדאמר בהקומץ. אבל אין מוסיפין מאי אריא גבי לולב בכל המצות אין רשאי להוסיף שעובר על בל תוסיף:

כי היבש כמת הוא. עיין בפ' זה סי' א':

אלא כל הני פסולי מסרן הכתוב לחכמים. דהא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ולא שאר ימים וכתיב ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה כדאמר לקמן (סוכה דף מ"א) ועבדינן זכר למקדש כל שבעה. ובגין דא פסלינן איזה פסולים כל שבעה וקצת פסולים מכשרינן כמ"ש רבינו לעיל סי' ג'. וזה נמסרו לחכמים כגון בהדר משום הדור מצוה אמרו חכמים שיפסול כל שבעה. וזה לא אמרו אלא שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק הם אמרו שיברך על יבש כי בענין זה כיון דלא אפשר לא עשאו זכר למקדש לענין אותו פסול. ודלא כשו"ת חכם צבי סי' ט' שהשיג על רבינו בזה וז"ל ובעיני יפלא דלא אמרי' הכי אלא בשני כתובים המכחישין זה את זה כאותה דפ' אין דורשין באיסור מלאכה של חוה"מ. ומה דעתו שרבינו לא ידע מזה אשר כל מצפוני ש"ס גלוי לפניו ואת מי אין כמו אלה. וראוי להטריח שיהיה דברי חכמים הראשונים קיימים. ותו מה שפוסק שמה לברך ביו"ט ראשון באתרוג שניטל עוקץ עי' לקמן סי' ט"ז מ"ש בזה:

והם אמרו וכו' אבל במקום הדחק הכשירוהו. וא"ת תינח כל שבעה שהמה מדרבנן יו"ט ראשון מא"ל שהוא מדאורייתא. י"ל דאה"נ ביום ראשון אין מברכין. ובני כרכים מורישים לולבים על יו"ט שני על שעת הדחק ור' יהודה נמי לא מייתי ראי' אלא מיו"ט שני דלרבנן הדר פסול כל שבעה. א"נ כיון דביו"ט שני מברכין ה"נ מברכין ביו"ט ראשון נמי מדרבנן אף שמדאורייתא פסול כמ"ש בשו"ת חכם צבי סי' ט':

ומסתבר שמגביה הלולב תחילה שמזכירים אותו בברכה. וכן ברוקח סי' ר"כ וזהו שלא כדעת מטה משה ושל"ה שהביא מ"א בסי' תרנ"א ס"ק ח' שיטול האתרוג בתחלה ע"ש: