קרבן נתנאל על סוכה לז

נעשית כסוכה בתוך סוכה. והרז"ה והטור כתבו דבעינן בצל סוכה והמטה נעשית אהל בפני עצמו:

ומפרש טעמא משום דכתיב. ויש לדקדק דצריכא טעמא משום הך מ"ד דס"ל מפני שמעמידה כו' ובהמה אינה מקבלת טומאה וי"ל מ"מ להך מ"ד נמי פסולה דהרי מעמידה בדבר שאין גידולו מן הארץ וכמו שפרש"י לעיל (סוכה דף י"א ע"ב) אבל קשה אכתי צריכא להך דרשא בגוונא שהניח הנסרים על גב בהמה והעמיד כלונסות וסיכך ע"ג דלאו מעמיד חשיב דמעשה קרקע בעלמא הוא וכמ"ש הר"ן גבי אילן. וי"ל דהך מ"ד משום דמעמיד ע"כ ס"ל נמי הך טעמא משום שאין לה קבע כמ"ש תוספות. וא"כ לכ"ע הל"ל טעמא משום שאין לה קבע ע"ג בהמה:

וקשה לטעמא דמעמידה. רצונו דה"ל להירושלמי להקשות איך תימר מפני שמעמידה ע"ג דבר טמא. הרי מעשים בכל יום שמסככין על מחיצת אבנים תהיה פסולה. הואיל והעמיד הסכך על דבר שאין צומח מן הארץ. והר"ן פי' דהך דאין מעמידין משום גזרה שמא יבא לסכך בה ואין שכיח לסכך באבנים אבל רבינו ס"ל דמדינא אסור כמ"ש רש"י הואיל ועיקר של סכך אלו מעמידין הוי כאלו סיכך בדבר המקבל טומאה:

וגם אני אומר דטעם קבע עיקר כדאיתא בירושלמי. הרי רבינו לא חש להך טעמא משום שמעמידה בדבר המקבל טומאה והרז"ה הכי ס"ל דפסק כחכמים ורש"י שפי' דבר המעמיד שהוא טמא מדינא אסור ה"נ שפוסק כחכמים. ומדברי הרי"ף נמי אין ראיה דפסק כאביי ואביי לית ליה טעמא שאין לו קבע דהא אביי בשיטה אמרה לעיל (סוכה דף ז') וע"כ סיכך ע"ג פסול משום שמעמידה. די"ל דס"ל טעם דאין לו קבע ר"ל דירה סרוחה שאינה גבוה עשרה וכמו שאמר בירושלמי. וכן יש לפ' דברי הרמב"ן בספר מלחמות ע"ש. נמצא הר"ן יחיד בדבר הזה ומטעם גזירה ולא מדינא ודלא כב"ח סי' תרכ"ט ס"ק ה' שהחמיר בזה לפסול מדינא וארכבי' אתרי רכשי. די"ל לדעת רבינו דמדינא אסור ס"ל דטעם קבע עיקר ולהרמב"ן איכא למימר דס"ל כמ"ש הר"ן דמטעם גזירה או טעם שאין לה קבע וכדמפרש בירושלמי. ע"כ אין לפסול סוכה כשהעמידה בדבר פסול לסכך וכ"פ הט"ז בסי' תר"ל ס"ק י"ד ומ"א בסי' תרכ"ט ס"ק ט' ע"ש. ועי' לעיל מ"ש בפ"ק ס"ס כ"ט. ועי' עוד מזה לקמן. סי' ד' שהוכחתי דרבא ס"ל דמותר להעמיד בדבר פסול ע"ש:

ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד. לפרש"י אע"ג דהשתא הוי חמתה מרובה מצילתה כיון דאילו חבטינן להו הוי צלתה מרובה מחמתה כשרה. ואחרים אימרים דלא מכשרינן בקנה עולה וקנה יורד אלא היכא דהשתא נמי הוי צלתה מרובה מחמתה והא קמ"ל שאין ריחוק הקנים פוסל משום שני סככים. אבל אי הוי השתא חמתה מרובה מצלתה פסולה. הר"ן. וקשה לי לפי זה אמאי לא קאמר נמי לשמואל חדא קתני סוכה מבולבלת ובתנאי שיהיה צלתה מרובה מחמתה: