קרבן נתנאל על סוכה ג

ואע"פ שמקצת הסכך הוי למעלה. ויש לדקדק מה בכך הא כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה א"נ דמה שגבוה הסכך מעשרים לא מקרי סכך פסול דגובהו גורם וכמ"ש רבינו בפרק זה סי' י"ד. וצ"ל דה"פ ואמאי כשרה והלא אי קלשת יפלו ההוצין למטה. לזה תירץ הא אמרינן בפ"ק דעירובין חלל סוכה תנן. ומה לנו לחוש בעובי הסכך העולה למעלה מעשרים הרבה לפי שעיקר ההיכר הוא למי שעומד תחת הסוכה וכיון שאין בחלל עשרים שלטא בי' עינא. כ"פ רבינו יהונתן בריש פ"ק דעירובין. וסכין מהירות פולטתו דהא בעל מימרא שאמר חלל סוכה תנן הוא רבא והוא נותן טעם לרבה שאמר עד עשרים שלטא בי' עינא. אלא שלרבא צ"ל כיון דאין חלל עשרים ראוי לעשות במחיצות לדירת עראי וא"ת אי בעינן חלל עשרים אפילו הוצין למעלה מעשרים נמי כשר כיון דאין בחלל אלא עשרים. ע"ז כתב רבינו והכי פירושו כו' כלומר שמגיעות עד חלל עשרים ר"ל שמקרקע הסוכה עד הוצין יש חלל עשרים וכ"כ רבינו להדיא ריש סימן ב' דהיינו עד שפת. ודלא כמ"א סי' תרל"ג ס"ק ב'. שהשווה דעת הר"ן ורבינו ור"ל שהוצין יורדין לתוך חלל עשרים ע"ש:

דכמאן דליתנהו דמי. משא"כ במקצת הסכך אע"פ דחמתה מרובה מצלתה כשר דחשיב [עי' ר"ן]:

היינו היכא דאית ליה הכשר דפנות. וקשה דהאי קושיא אחריתי היא ומה איכא בין קושיא ראשונה לקושיא שניה. לכן נ"ל להגיה וכצ"ל היינו היכא דאית ליה הכשר סוכה וקאי אסככה וקושיא שניה אזלא מכח הכשר דפנות:

מי יצא ידי חובתו. דא"כ ה"ל להנך אמוראי דלקמן לפרש כך הך ברייתא דקתני פסל היוצא מן הסוכה כסוכה:

ובכלל הסוכה הוא. ומאי ס"ד למפסלה:

אלא כדפרישית לקמן. סימן ל"ה. ושם ביארתי קצת באריכות ע"ש:

ואין לפסל היוצא מן הסוכה אלא מחיצה אחת אפ"ה נידון כסוכה. ובזה מתורצת קושיא שניה ומ"ש ועוד הא אמרינן לקמן לחד פירוש כו'. בא לתרץ קושיא ראשונה. אמנם קשה לי טובא היאך בא לקיים פרש"י דלקמן מכשרינן בחד דופן ורש"י גופא לא פי' הכי לקמן וז"ל קמ"ל דמן סוכה הוא והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דלא מימשכא עד רביעית וכשרה. וגם רבינו כתב לקמן בסי' ל' בשם ראבי"ה ולא דיינינן לי' כפסל היוצא מן הסוכה דהא לא מימשכא חד דופן בהדיה. ור"ל דגבי גדיש אין לה הכשר דפנות. אבל בנמשכה חד דופן אית ליה הכשר דפנות שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. אבל אם הדופן בפני עצמה נחשב. קשה מה לי אם יש לה חד דופן. או לית לה כלל דפנות בין כך ובין כך אין להסוכה הכשר דפנות. ונ"ל דס"ל לרבינו דהא דמכשרינן לקמן אם נמשכה חד דופן בהדיה מטעם דהוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כפרש"י. אלא דמייתי ראיה מהך דלקמן פסל היוצא כו'. דהא בהך איצעבא כל הסוכה יש לה הכשר דפנות וסככה כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובהה כמו שביאר רבינו. אלא שיש לבעל דין לחלוק ולומר דלא הוי כפסל היוצא מן הסוכה. דהא חזינן שמיעט גובהה בהך איצטבא שיעור הכשר סוכה ולא יותר גלי דעתיה שמן האיצטבא והלאה אינו מן הסוכה. ע"ז בא כמשיב דהא אם נמשכה חד דופן נמי אית לן למימר דגלי דעתיה מה שאינו בין המחיצות אינו בכלל סוכתו. מ"מ מכשרינן מכח פסל היוצא מן הסוכה דמ"מ נחשב מן הסוכה מדלא עשה דופן זה בפני עצמו. וה"ה הכא מה שמן האיצטבא והלאה נחשב מן הסוכה מדהגביל כל הסוכה בחד סכך ודפנות. דיינינן ליה כפסל היוצא מן הסוכה וכשרה:

כיון דרואין את הסכך כאילו הוא כותל עקום. והא דכתב רבינו לקמן סי' ל"ג ואע"פ שאני רואה את הסכך כאילו הוא עקום להכשיר החיצונה מ"מ לא פוסל הפנימי בשביל זה ע"כ. י"ל דהתם שאני דאי הוא יושב בסוכה הפנימי מחשב הוא לסכך כשר ולא משום דופן. וכשהוא יושב בהחיצונה החיצונה כשרה דמחשב הסוכה הפנימית לדופן עקומה אבל הכא שאין באצטבא כ"א ב' דפנות ע"כ מחשב הסכך לכותל עקום ואסור לישב תחת הכותל וליכא למימר נמי דתהוי כפסל היוצא מן הסוכה. דאם הוא פסל אין לאיצטבא הכשר סוכה דהא אין לה אלא ב' דפנות משא"כ אם בנה איצטבא כנגד דופן האמצעי: