קרבן נתנאל על סוכה כט

דטעמא דביטול תקרה היינו משום תעשה ולא מן העשוי. פי' לפירושו דהרי"ף הוי קשה ליה הא דפריך לשמואל במאי פליגי. אמאי לא פריך בחוזק לשמואל מאי מהני פקפוק הא סתם תקרת בית בד'. מש"ה נאיד מפרש"י דהמקשן נמי ידע מהד סברא דלא שייך בתקרה זו גזרת תקרה דכיון דמהדר לביטולה. ולזה פריך עכ"פ לשמואל במאי פליגי. ומשני דפליגי אם צריך ליטול אחת מבינתים לבטל התקרה שלא יהא כאילו דר בבית. אמנם תמיה לן טובא הא ע"כ לרב דפליגי בגזירת תקרה לא ס"ל הך סברא כיון דמהדר לביטולה הרי הוא בקי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל לשיטתו שאין טעם מחוור שיהא אסור לסכך בהם לכתחלה וכשעשאה לשם בית והוא מפקפק מעט תהא כשרה דהא אכתי איכא למימר משום הנכנסין והיוצאין. א"כ מאי פריך במאי פליגי דלשמואל פליגי כאוקימתיה דרב בגזירת תקרה ופליגי הני תנאי אי שייך בתקרה שאין עליה מעזיבה גזירת תקרה או לא ואין לומר דהכי פריך דלשמואל ע"כ צ"ל דלא חש לחששא דהנכנסין והיוצאין דהא בנסרים שיש בהם ד' אסור לסכך בהן וכשיש פורתא פחות מד' מותר לסכך בהם. אכתי ניחוש משום הנכנסין והיוצאין שאין נראה לכל בין נסר שהוא ד' לנסר שהוא קצת פחות מד'. דא"כ כשתרצה להניח הני שתי חששות במשקל אחד. תקשי לך ר"מ אליבא דרב דבתקרת בית ס"ל דלא מהני פקפוק מטעם הנכנסים והיוצאים ובנסרים שהמה פחות מד' קצת מותר לסכך בהן וצ"ע. וע"ק דע"כ צ"ל דרב לית ליה האי סברא כיון דמהדר לביטולה. ואם תרצה לומר דרב אלפס לשמואל אית ליה האי סברא הוי לן לפרושי הך טעמא לשמואל:

אלא פליגי מה יש לו לעשות ותתבטל התקרה. ובהך פלוגתא הדרינן לכללא ר"מ ור"י הלכה כר"י זהו לדעת הרי"ף. אבל לדעת הראב"ד לעיל ס"ס כ"ח שפסק כרב וכר"מ בענין מסככין בנסרים ובתקרה שאין עליה מעזיבה לרב פליגי נמי בגזירת תקרה. ולדידיה בתקרת הבית נמי קי"ל כר"מ בגזרותיו. וא"כ קשה טובא מה שמסיק רבינו שם לעיל שהכל עולה לסגנון אחד הא איכא נפקותא רבה אי מהני פקפוק בתקרה הבית וכדאמרן וצ"ע:

בנסרים שאין בהן ארבעה אפילו הן משופין כשרים. וקשה הא רבי יוחנן מוקי רישא בנסרים משופין ומשום גזרת כלים. ולהך אוקימתיה הלכה כר"מ בגזרותיו. כדמצינו בעירובין דף מ"ז לאפוקי מ"ד הל' כר"מ בגזרותיו ש"מ דהלכה כר"מ נגד רבי יוסי וק"ו נגד רבי יהודה. ומש"ה פריך מדרב דאמר מסככין בחיצין זכרים דאי רב מוקי מתני' בנסרים משופין קי"ל כר"מ. א"כ בחיצין זכרים נמי נגזור אטו נקבות. וע"כ מהדר לאוקמי' אליבא דרב דפליגי בגזירת תקרה. ואחר כך מצאתי בחידושי ריטב"א כדברי ודלא כמהרש"א שנדחק בזה. כל זה לרב איברא לרבי יוחנן שמוקי רישא בנסרים משופין קי"ל כר"מ שאסור לסכך בהן ובחיצין זכרים נמי אסור לסכך וקי"ל רב ושמואל ור"י הלכה כר"י וא"כ קשה על הני תרתי פסקות שפסק רבינו בנסרים משופין ובחיצין זכרים לעיל סי' כ"ד שמותר לסכך בהם הא קי"ל כר"י וצ"ל כיון דתניא כוותיה דרב ושמואל הברייתות אלו תיובתא דר"י דהני ברייתות משמע שקאי על פלוגתא קמייתא דר"י ור"מ. והא דלא פריך מברייתא דניחא ליה לתלמודא למורמי דרב אדרב כמ"ש תוס' בב"מ דף ל"ז ד"ה ומי ומהרש"א בשבת דף נ"ח בתוספות ד"ה והאמר שמואל. אחר כתבי זאת מצאתי בפיסקא דחיצין זכרים שהראשונים נתקשו בזה וכוונתי לדעת הרמב"ן ודלא כבעל המאור ע"ש. וא"ת אכתי איכא למיפרך אמאי לא פריך מדרב אדרב דמוקי פלוגתא דר"מ ור"י בגזרת תקרה ולא במשופין י"ל דה"א דרב מפ' פלוגתא דר"מ ור"י בתקרה שאין עליה מעזיבה. אבל בפלוגתא קמייתא איכא למימר דרב מפרש להו בנסרים משופין. להכי פריך מהך מימרא דרב בחיצין זכרים דלא ס"ל לר"מ דגזרינן בנסרים משופין. ודרב ושמואל פליגי במתני' קמייתא פריך שפיר לרב ושמואל:

ואפי' הן משופין כשרים. וא"ת הא אמרינן בפ' המוכר הבית דף ס"ו דדף של נחתומין מטמא מדרבנן ודבר שהוא מקבל טומאה מדרבנן פסולין לסיכוך ואם כן נסרים משופין דומין לדף של נחתומין ואמאי כשרים לסיכוך. וי"ל דס"ל כמ"ש תוס' לעיל (סוכה דף ה') ובעירובין דף ל"א דדף של נחתומין הוי כטבלא המשמשת אדם ואת תשמישי אדם מש"ה מקבל טומאה מדרבנן והך דרשה דתורת כהנים דכל דבר שמשמש אדם ואת תשמישיו דמקבל טומאה אסמכתא בעלמא היא. וכ"מ דהרמב"ם ס"ל כתי' זה שכתב בהל' כלים פ"ד שלש מדות בכלי עץ שאינם עשוים לקבלה. כל כלי עץ שעשוי לתשמיש אדם בלבד כגון סולם אינו מקבל טומאה כלל ולא ריבוהו חכמים לטומאה. וכל כלי עץ העשוי לתשמיש כלים והאדם כגון שלחן וטבלא ומטה מקבלין טומאה. ומנין שהן לתשמיש אדם ותשמישי משמשיו שהרי מניחין הקערות על השלחן והכוסות על הטבלא. וכל כלי שהוא תשמיש כלים בלבד כו'. ואם נאמר שכלי עץ שמשמש אדם וכלים מטמאין מדאורייתא. ודף של נחתומין אינו דומה לשלחן וטבלא. ועכ"פ מדרבנן מטמא כיון. שהדף רחב קצת להניח דבר עליו וכמ"ש תוספות שם בתי' קמא. א"כ ה"ל להרמב"ם למיחשב ד' מדות בכלים והרמב"ם דקדק כלי עץ העשוי לתשמיש אדם וכלים. אבל הני נסרים משופין שמסכך בהן אינם עשוים לתשמיש אדם וכלים מש"ה אינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן. ובסי' תרכ"ט הרב ט"ז ומ"א חתרו ליישב הך דינא דנסרים משופין ע"פ תירוץ ראשון שבתוספות שמחלק בין דף של נחתומין שהוא רחב לשאר פשוטי כלי עץ ע"ש. ולפי מ"ש לדינא א"א לקיים הך תי' דא"כ ה"ל למיחשב בתוספתא דפרק שלישי בב"מ דכלים ד' מדות בכלי עץ שאינם עשוים לקבלה. עוד כתב מ"א בסי' הנ"ל ס"ק י"א. ודע דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו מקבל טומאה. ואם כן אין להניח מרא ומגריפה [שקורין קריג בל"א] על הסוכה. ולפי זה אין על המגריפה שום טומאה דהא כלי עץ משמש אדם הוא כמו סולם ומנורה ואפשר לדעת הרמב"ן שסובר כלי קיבול העשוי למלאות הוי כלי קיבול כמו שמסופק בסולם ששליבותיו נעוצים בנקבים אבל לדעת הרמב"ם בפ"ג דכלים דינו ככלי פשוט ואינו מקבל טומאה. וגם לדעת רמב"ן אינו אוסר אלא בסולם בצירוף שאר טעמים ע"ש. ותו משמע מלשונו שאוסר בנשברה מטעם שראוי להניח עליו וזה אינו דאפילו אינו ראוי עכשיו מ"מ פסולין לסיכוך הואיל ומכלי קאתי ותחלתה היתה ראויה לקבל טומאה כמו דף של נחתומין וכמו שפירש רש"י גבי מטלניות שאין בהם שלשה על שלשה ותוספות בפרק ב' דשבת דף כ"ו ד"ה אין בו ע"ש:

אבל בית שהוא מקורה ואין בה מעזיבה מפקפק את כולה. הא אית בה מעזיבה אין די בפקפוק או בנוטל נסר. דהא מעזיבה סכך פסול הוא אלא צריך להסיר בתחלה כל המעזיבה ואח"כ יפקפק. וזה כשר בלי פקפוק ודלא כר' אברהם הצרפתי הובא בשו"ת מהר"ל בן חביב בתשובה א' בשמו שרוצה לומר דלא מהני פקפוק. כיון דקעבד מעשה. משא"כ כשאין עליו מעזיבה אינו כי אם פסול מחשבה לחוד ע"ש. וזה אינו דהא בלא מעזיבה עביד ג"כ מעשה שחיבר הנסרים במסמרים:

שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהן. אע"פ שאין מנענע ודלא כפרש"י. והיינו טעמא כיון דמהדר לביטולה הרי הוא בקי בתולמ"ה וליכא למיגזר שמא יאכל תחת תקרת הבית. ונוכל לומר שס"ל כדעת רש"י אלא דקמ"ל עם היות שהמסמרים רפוים ויוכל לנענע הנסרים. מ"מ לא מהני נענוע בלי הסרת המסמרים:

או נוטל אחת בינתים בין כל אחת ומניח פסל במקומו. משמע דשאר הנסרים אף שהמה עדיין מחוברים במסמרים כשר. וקשה א"כ מאי מהני נוטל אחת מבינתים הלא המה פסולים משום תעשה ולא מן העשוי ורבינו לקמן סי' ל"ב מסיק כמ"ד סכך פסול פוסל באמצע בד'. וי"ל דהא על הנסרים אין שם סכך פסול עליהם אף שהמה נטועים במסמרים אינם פסולים מטעם פסול מחובר דתלוש ולבסוף חיברו כשר לסוכה כמ"ש ב"י ס"ס תרכ"ו בשם הגהת מיימוני ואינם פסולים אלא מטעם תעשה ולא מן העשוי. או מדרבנן משום גזירת תקרה. וס"ל לרבינו כיון דנוטל נסר מבין שני נסרים מבטל הך תקרה שלא להניח עוד שם לתקרת בית. כי אם מה שמניח לשם כאלו מסכך עתה לשם מצות סוכה דהא כבר ביטל תקרה הישנה ודומה לזה כתב ב"י לשם בשם א"ח וז"ל נוכל לומר שאלו העושים סוכה בתוך הבית ואינם מסירים הרעפים עד אחר סיכוך הסוכה שאין צריכין לנענע הסיכוך אח"כ משום תולמ"ה לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין הוא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול ע"כ. וגזרת תקרה נמי לא הוי כיון דמהדר לביטולה. ונאיד רבינו מפרש"י דמניח נסר ופסל ואיתרמי שמונה טפחים באמצע כדאוקמינהו לההיא ברייתא דקתני מודה ר"מ שאם יש בין נסר וכו' דהכא אחת מבינתים קתני. ועוד שלשון המתני' משמע דבנוטל אחת מבינתים תהא כולה כשירה. ולא שתהא סוכתו חציה פסולה כמ"ש הרמב"ן ועוד משום קושית תוס' אמאי לא פריך לקמן מהך מתני':

ודבריו תמוהים. דהא אפילו בנסרים ארבע לית בהו גזרת תקרה כיון דמהדר לביטולה. וע"ק לדבריו מאי פריך לשמואל סיפא במאי פליגי כיון דהמתני' איירי בנסרים שאין בהם ד'. לשמואל נמי ניחא דפליגי בגזרת תקרה. ור"י הוא דקאמר לר"מ כמו דאוקמינהו אליבא דרב. ושיטת הרמב"ם בנוי על דברי הרמב"ן בספר המלחמות לפ' דעת הרי"ף. ויבא הכל על נכון:

המקרה סוכתו בשפודין. פי' הטור שפסול משום דמקבלי טומאה. ופי' ב"י דמיירי בשל עץ דבמתכת בלא"ה פסול דלא מיקרי גידולו מן הארץ כי אם דבר הצומח מן האדמה. ובמ"א הקשה עליו דפשוטי כלי עץ טהורין אפילו מדרבנן כמ"ש תוס' פ"ק דף ה'. ויש לומר דמיירי בשל עץ ובראש השפודין יש בהם מתכת:

וקשה להך גירסא דפריך סתמא דגמרא דלא כהלכתא. ובתוס' הקשו עוד לגי' רש"י ופירושו רבא אמר אפילו בצימצם ואם היו נתונין השפודין שתי נותנן לקנים של סכך ערב. דע"כ אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודיו הרי הו נופלין לארץ והלכך ה"ל כשר מרובה על הפסול ומבטלה ע"כ וקשה דאין דומה שיתבטל סכך פסול בכשר כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו וכמו שפרש"י לעיל (סוכה דף ט') בשחבטן שעירבן ואינו ניכר הי נינהו פסול והי נינהו כשר וכמש"כ רבינו לעיל סימן י"ד ונראה לי דלא חש רבינו להך קושיא די"ל הא דפרש"י לעיל בשחבטן שעירבו ואינו ניכר. אינו משום כדי שיוכל לבטל הסכך כשר לסכך פסול. אלא משום דלא להוי כשני סככות וע"ש בפרש"י ועוד י"ל דהא דפרש"י כאן ומבטלה אינו ר"ל שביטלו ברוב אלא ה"ק כיון שנותן ראשי הקנים על שפודין נמצא בזה הסיכוך מבטל אותן שפודין שהמה נעשו טפלים לסכך ורב הונא ס"ל כמ"ד לקמן (סוכה דף כ"א) דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה וכ"פ רבינו לקמן סי' ל"ח ועי' לקמן (סי' מ"א) [פ"ב סי' ד] דהוכחתי דרבא ס"ל מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה. והך מ"ד דס"ל דאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. ס"ל כרב פפא. ומזה הטעם דוחק רש"י ליישב הך גי' והא אפשר לצמצם. ולא ניחא לי' כגי' ר"ח ור"ת והא א"א לצמצם. דהא רש"י פי' לקמן דלמ"ד אסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. היינו מדינא. ולא מטעם גזירה כמ"ש הר"ן. וא"כ אי לכ"ע צריכין לתרץ כשינויא דרבא או כר' אמי תקשי לך להך מ"ד דס"ל דאסור להעמיד הסכך בסכך פסול. והא אי אפשר לצמצם. ולדידי קשה באמת על רבינו שהסכים עם גי' ר"ח ור"ת. והוא סבר לקמן (סי' ל"ח) [שם סי' א] דלמ"ד אסור להעמיד בדבר המקבל טומאה מדינא אסור. א"כ תקשי לי' להך מ"ד ממתני' דהכא והא א"א לצמצם. וי"ל דס"ל הך מ"ד כשינויא דר' אמי במעדיף ואיו השפודין מעמידין הסכך כשר:

אע"פ שנפחתו מכשיעור אין מסככין בהן. ועי' לעיל סי' כ"ו מ"ש בשם מהרי"ל:

וכשחוטט ממטה למעלה כו' אין זו עשייתה שאינו מתקן אלא הדפנות. אע"ג דסכך דמעיקרא ליתא בעולם וסכך דהשתא אית בי' משום תולמ"ה משום דכל דבהדי סככה אפילו סמוך טובא סכך הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי וכן הוא הגירסא ברש"י שלפנינו ממטה למעלה. ואצ"ל. כשחוטט מלמעלה למטה אבל גי' הר"ן ברש"י מלמעלה למטה ודייק מיניה הא מלמטה למעלה לא:

דהא לא מימשכא חד דופן בהדיה. דהא יש ד' אמות בין הסכך הכשר לבין הדופן: