קרבן נתנאל על סוכה ל

הרחיק הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה דאויר פוסל בשלשה. ואין כאן מקומה. אך לקמן במתני' בית שנפחת וסיכך ע"ג דאיירי בסכך פסול. אבל מתניתין דהכא איירי בפסול והכשר דפנות. אלא שהרי"ף ורבינו סמכו הדין למתני' דהכא לדייק הא אם הרחיק הסיכוך פחות מג'. אפילו הדפנות אינן מגיעות לסכך אלא שהמשלשל מלמטה למעלה כשירה. דאמרינן גוד אסיק מחיצה ולבוד לסכך. וכ"פ בטור וש"ע ואין אחד מהן שפי' בו מאין הוציאו החידוש הזה. ועי' לעיל סי' ו':

אע"ג דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו. כרבי יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן בעירובין דף מ"ו ע"ב ע"ש:

ומעמידה בפחות מג' סמוך לקרקע. ודינא דמתניתין קמ"ל דאמרי' גוד אסיק מחיצה:

וקי"ל בשבת דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים. עירובין דף י"ב. וא"ת אימא מחמירתא לקילתא אמרי' כל מה דהוי מחיצה לענין שבת לכ"ש דהוי דופן לסוכה אבל איפכא לא. וי"ל דהא תני בברייתא לעיל (סוכה דף ז') ויתירה שבת דעלמא על סוכה דעלמא דשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ משא"כ בסוכה ה"ל למיתני נמי הא דשבת אינה ניתרת אלא במחיצה גמורה משא"כ בסוכה דניתרת אפילו במחיצה תלויה:

בפחות מג' למטה ופחות מג' למעלה. דאמרי' תרי לבוד אפילוג בערב. וא"ת לסגי בשני חבלים שעוביין יותר מטפח ואמרי' לבוד כדאשכחן בעירובין מקיפין בג' חבלים והכא בשנים סגי וי"ל הא אמרי' התם דלא התירו אלא בשיירא תוס'. והא דאמרי' לעיל (סוכה דף ז') דופך סוכה כדופן שבת בקנים כיון דהתירו חכמים בשיירא. היינו בשתי אבל בערב לא. מהרש"א:

אמר רב אסי פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן. וא"ת דבשני פסין שיש בכל א' חצי טפח ומשהו סגי דמוקי חד בפחות מג' סמוך לדופן ואידך פחות מג' סמוך לראשון. וי"ל משום דאמרי' בפ"ק דעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ואם היו ב' פסין שאין בכל א' ד' ה"ל כמחיצה של שתי. תוס'. ור"ל דרבי יוסי בר יהודה הכי ס"ל דאפילו בשיירא לא התירו מחיצה של שתי ואף שאין הלכתא כר"י בר"י מ"מ ניחא ליה לרב אסי לאשמועינן דין דמשך סוכה שבעה אליבא דכ"ע והיינו שעושה פס ד'. והא דקתני לעיל דופן סוכה כדופן שבת שמקיפין בקנים. היינו למה דקי"ל כר' יהודה דבשיירא התירו מחיצה של שתי וכיון דבשיירא מותר לגבי סוכה הוי נמי דופן. מהרש"א ומהר"ם מלובלין. ואין להקשות לפ"ז הא דאמרי' לעיל (סוכה דף ז') וצריכה נמי צורת הפתח נעמידנהו הטפח שוחק בי מיצעי פחות משלשה להך גיסא ופחות מג' להך גיסא. דהתם איירי בסוכה גדולה. וכ"כ הריטב"א. וכן משמע מל' הר"ן לעיל שכתב וז"ל וללישנא בתרא דרבא דאמר צריכה נמי צ"ה כלומר שצריכה לה טפח שוחק בפחות מג' וצ"ה של ארבעה. דבסוכה יותר משבעה איירי דבסוכה קטנה לא בעי צ"ה. ובעל מ"א בסי' תר"ל מפרש דעת הר"ן שמחלק בין העושה ד' דפנות מהני קנה קנה בפחות מג' אבל כשעושה ג' דפנות בעי שלימות ע"ש. וזה ליתא דא"כ אמאי צריך הר"ן לומר בצ"ה של ד' אפילו של שלשה בעי צ"ה דלא אמרינן תרי לבוד אף בשתי כ"א שעושה ד' דפנות. גם מה שרוצה לפרש דעת התוס' על פי שיטה זו ליתא. חדא דהא כבר תירצו בקיצור דלא התירו אלא בשיירא. ומש"ה לא שרינן אלא כשעושה ד' דפנות אלא ש"מ דאין סברא לחלק כלל בין ד' דפנות לשלשה. כמ"ש תוס'. ודברי מהרש"א מתוקנים ומקובלים דלדברי תוס' צריך לחלק בין שתי לערב. אבל רש"י לעיל פי' דופן סוכה כדופן שבת לכל צדדים בין שתי ובין ערב ע"כ צ"ל א' משתי פנים או דס"ל לחלק בין ד' דפנות לשלש. או שס"ל דהך ברייתא דופן סוכה כשבת אתי' כחכמים דמתירין יחיד בישוב אבל רב אסי אמר למילתיה אליבא דהלכתא כר"י כדדרש רב נחמן שם בעירובין דלא התירו אלא בשיירא ומש"ה בעי הכא פס ד' ומשהו. וע"ל סי' ו':