קרבן נתנאל על סוכה טז

דמאי שנא מלנאותה. משום דאין לנו טעם נכון לחלק בין מפני הנשר ובין לנאותה שהרי שניהן ענין נוי המה שלא יטנפו העלין את המאכל והמשתה. ואין לנאותו גדול מזה:

עמד ופירס עליה סדין. וא"ת דמסיק התם רגל אחר הוי. מ"מ המקשן דס"ד דסוכת החג הוי אלא שפריך ר"א אדר"א. ה"ל להקשות נמי ממתניתין דהכא על ר"י בר אילעאי:

אפי' לנאותה פסולה אם חמתה מרובה. עדיפא מיניה ה"ל להקשות אפילו לא פירס עליה סדין כלל מפני החמה ונשר פסולה דהא הוי אמתה מרובה מצלתה. אבל באמת שניהם צדקו יחדיו. דמיירי שהשלים אח"כ הסוכה בסכך כשר עד שהיתה צלתה מרובה לבד הסדין ע"כ אם פירס הסדין לנוי לא מעלה ולא מוריד לענין סכך סוכה כשרה דהא השתא מסוככת כראוי. משא"כ אם פירס מפני חמה כיון דפירס לשם סכך לא מהני אח"כ השלמת סכך כשר. ודמיא כמי שסיכך בסכך פסול ואח"כ הניח עליה סכך כשר לא חזרה להכשירה עד שיסלק הסכך פסול. ועי' מ"ש לעיל בסי' י"ד אבל אי קשיא לי הא קשיא מאי קאמר לימא מסייע לי'. ה"ל לשנויי דהתם מיירי דהסוכה היתה צלתה מרובה מחמתה כדקתני סיככה כהלכתה. ובכה"ג אפי' מפני הנשר נמי כשר וצ"ע:

ולפי' ר"ת ניחא דמוקי לה בשצלתה מרובה מחמתה. ויש לדקדק ה"ל לרב חסדא לפלוגי ל"ש אלא מפני הנשר אבל להגין כשרה וי"ל דהיינו לנאותה כמ"ש רבינו לעיל מ"ש לנאותה וכדפרשתי: