קרבן נתנאל על ראש השנה לב

ה"ג המברך יום ר"ה על תקיעת שופר:

הזו רבנן שגוערין בו. ותמה הר"ן שהרי אין בשיחה זו הפסק מידי דהוי אמדבר באמצע סעודה דא"צ לחזור ולברך המוציא. וט"ז סי' תקצ"ב ס"ק ב' מיישב קושיא זו היטב:

ה"ג ולא עוד אלא דלא חוזר ומברך הך ברכה קמייתא אלא ברכה אחריתי הוא דמברך:

ה"ג משמיה דר' יוחנן:

אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים. פי' שאם לא סח מברך ולהניח על של יד ושל ראש. ואם סח אף שבירך על של יד להניח תו מברך על של ראש על מצות תפילין והאי דר' יוחנן איירי בשסח וכפרש"י. אבל בעל המאור השיג על הגאון ומפ' כפי' ר"ת שם דר"י איירי בדלא סח. ואם סח מברך על של ראש שתים להניח ועל מצות תפילין וע"ש:

ה"ג דתניא הסח בין תפלה לתפלה. שם דף ל"ו:

ה"ג וכ"ש כי האי שסח. דהא התם גבי תפילין שתי מצות נינהו עבירה בידו לכ"ש בתקיעת שופר דהוי חדא מצוה:

ה"ג דמצוה אחת היא צא וראה שהרי: