קרבן נתנאל על ראש השנה לד
Korban Netanel on Rosh Hashanah 34 · קרבן נתנאל על ראש השנה · free full Hebrew text
Open in the reader →ה"ג אלא ה"פ תקיעות וברכות מעכבות:
מכאן פסקו בה"ג וכו' יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל שמונה עשרה ברכות. ס"ל דהלכתא כר"ג אפי' בשאר ימות השנה כר' אבא אמר ר"י שהש"ץ מוציא את הבקי. ורבינו פסק כבה"ג ולא מטעמי'. דהא בסמוך פסק כהרי"ף דלא קי"ל כרשב"ג אלא בר"ה וי"כ ולא בכולי שתא אלא שעיקר סמיכתי' אהא דפ' תפלת השחר:
או כל דבר שצריך לחזור ולהתפלל לאפוקי דעת הר"מ שהביא תוס' בברכות דף כ"ט ד"ה טעה. שמחלק דוקא שכח להזכיר ר"ח. אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור. וכ"כ הל"ח ושלא כט"ז סי' קכ"ד ס"ק ה' שרוצה להרכיב ולפרש בדברי רבינו לא התפלל כלל היינו אפי' בטעות שכחה מ"מ בזה לא יסמוך על הש"ץ עכ"ל דהא תוס' הביא האי חילוק ואח"כ כתבו דברי הר"מ וכו' ועוד דלשון וכן כל דבר משמע לאפוקי הר"מ כדכתוב בתוס' שם:
וישמע מש"ץ כל שמונה עשרה ברכות. ואם חסר מלה אחת שלא כיון לא יצא ואין כל אדם יכול לעמוד. ש"ג. ולפ"ז אפי' בטעה אין לסמוך על ש"ץ:
ואע"ג דאמר לקמן דלא פטר ר"ג כו' אבל הנך דעיר לא. והא דמסיק רבינו בסמוך אבל דעיר אין ש"ץ מוציאן ידי חובתן אלא עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מתחלה ועד סוף. משמע הא שמעו מתחלה ועד סוף אפי' הנך דעיר מוציאן. היינו דוקא בר"ה וי"כ אבל דכולה שתא לא והרמב"ם בפ"ח מהל' תפלה ס"ל אם שמעו מתחלה ועד סוף אפילו דעיר ש"ץ מוציאן בר"ה וי"כ. והא דמחלק בין הנך דבשדות לבני העיר היינו בשאר ימות השנה עי' כ"מ. ולפי' הקונטרס שהביא התוס' אם יכוונו אפי' דבני העיר ש"ץ מוציאן אפי' בשאר ימות השנה:
אבל אם כבר התפלל ושכח ולא הזכיר מוציא אף את הבקי. לפי' ה"ג ניחא דטעות הוי כמו אונס והוי כעם שבשדות דאניסי ובהא הלכתא כר"ג. אבל לשיטת רבינו בסמוך דבכולי שתא קי"ל כחכמים ואפי' עם שבשדות דאניסי אין הש"ץ מוציאן וא"כ אף אם תימא דטעה הוי כמו אונס מ"מ אין הש"ץ מוציא. וי"ל דבשכח לא הוי טעם משום אונס אלא דלא פליגי רבנן אדר"ג אלא כשלא התפלל כלל דאז אין הש"ץ מוציאו. אבל כשהתפלל אלא שמעה בברכה אחת יכול לסמוך על הש"ץ. וכ"כ הט"ז א"ח סי' קכ"ד ס"ק ה':
ושמעינן כו'. והב"ח סי' תקצ"א סק"א כתב ז"ל ומ"ש הרי"ף ורבינו ועם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי בר"ה וי"כ כו' לאו למידק דבשאר ימות השנה אין הש"ץ מוציאן אלא ה"ה בשאר ימות השנה ולא נקט ר"ה וי"כ אלא משום דכל הפסק שכתב לשם איירי בר"ה וי"כ ע"ש שהאריך. ולא נתן לב בדברים אלו שכתב רבינו הכא דוקא בר"ה וי"כ בלבד אבל בשאר ימות השנה לא. ואין צריכין לדחוקי כדפרשתי לעיל:
הלכה כר"ג באלין תקיעתא. והילך לשון הירושל' רב זעירא ורב חסדא הוי יתיב תמן בתקיעתא כיון דצלו את צלותא קם רב חסדא לצלויי א"ל ר' זעירא לאו כבר מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתין מערבי' להכא אמרי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באלין תקיעתא ואנא דלא כוונית דאילו כוונית נפקי ידי חובתי ופי' הר"ן דר"ז הקשה כיון דכבר צלו יוצר למה ליה לצלוי מוסף שהרי ש"ץ מוציא. ואהדר ליה רב חסדא דהלכה כר"ג באלין תקיעתא. פי' לברכה של מלכיות זכרונות ושופרות קרי תקיעתא. ובהני קי"ל כר"ג אבל ז' ברכות של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל. ומש"ה אע"ג דכבר צלינן יוצר הדר מצלינן מוסף. והא דמסיים ואנא דלא כוונית כו' צ"ל לפירושו דה"ק דודאי אם אני מכוין לתפלת הש"ץ לצאת בזכרונות ושופרות ומלכיות יצאתי בזה ולא צריכנא להתפלל כל תשע כי אם שבע אמנם עכ"פ צריך כל יחיד להתפלל ז' ברכות ולהנך שתים מ"מ צריך לכוין על כל מלה מתחלה ועד סוף. ע"כ טוב לי להתפלל כל תשע כדי שלא אצטרך לכוין על תפלת ש"ץ מתחלה ועד סוף. אבל הרי"ף ורבינו ס"ל דיחיד א"צ להתפלל ז' ברכות כמו שמבואר בסמוך צ"ל דהא דקאמר הלכה כר"ג באלין תקיעתא אכל תפלת מוסף קאי וקרי תקיעתא ע"ש שבתפלה זו תוקעין וכ"פ ב"י:
ה"ג והקשה הוא הא דלא כרבנן. ותמה הרשב"א א"כ אמאי צריך לשנוי' משום דאוושי ברכות לימא משום דנפישי מקראות דמלכיות זכרונות ושופרות והניח בקושיא ואין איש שם על לב ליישבו ולי נראה דלק"מ דרש"י סבר כהני גאונים שהביא רבינו לקמן דהצבור לא מתפללים כלל אלא דהש"צ מוציאן בכל התפלה לפ"ז ה"פ הש"ס מ"ש הני דא"ל משום מלכיות זכרונות ושופרות דנפישי קראי זה אינו דא"כ ה"ל להש"ץ להתפלל תשע והצבור יתפללו מ"מ שבע שהרי חובות היום הוא וחייבין בה כשאר י"ט ומשני משום דאוושי ברכות ר"ל שהן תשע ברכות וברכות מעכבין זו את זו ומש"ה אין לציבור לדלג שתים מהן וכמו שהשיג רבינו לקמן על הגאונים דס"ל דיתפללו הצבור שבע וגם הן ארוכות ומטעות ובאמת דנוכל לקיים דטעמא דר"ה וי"כ משום דנפישי קראי דמלכיות זכרונות ושופרות ואפ"ה אין לדלג משום דאוושי ברכות והיינו דקא דייק רש"י בלישניה שהרי הן תשע דלכאורה הוא אך למותר ולמ"ש ניחא. ולפי מ"ש רבינו בסמוך ומפרש האי דאוושי משום שהן ט' ולא הזכיר מהאי דמטעות וארוכות מדוקדק יותר. ומ"ש הב"ח סי' תקצ"א ס"ק א' דלרש"י וטור וסמ"ג גם תפלת יוצר לא צריך הצבור להתפלל צ"ע דבהדיא קאמר בירושלמי דצריך להתפלל יוצר כמ"ש:
שאז הוא כולל כולם יחד דנביאים וכתובים כולהו מיקרי תורה. ודלא כמ"א סימן תקצ"א ס"ק ה' דצ"ל נמי וכן כתוב בדברי קדשך. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר:
אבל כשאמר פסוק א' גילה בדעתו שאינו רוצה לכלול. ולדעת מ"א הדין זה אינו אלא כשאמר פסוק א' מהנ"ך אבל כשהתחיל פסוק א' מתורה עדיין יכול לכלול נ"כ:
ה"ג כולם בכלל באמירת ובתורתך כתוב לאמר ואם כן לא יפחות:
והרבה נחלקו על ר"ת. והוא רשב"ם ור"י בעירובין דף מ' ד"ה זכרון עי' ב"ח:
אבל של שאר ימות השנה אינו צריך. אבל ר"ג סובר דכל השנה הש"ץ צריך להסדיר כמו שהשיב לחכמים כדי שיסדיר הש"ץ תפלתו:
דהא מיום שני היו מונין תיקון המועדות. עי' בשו"ת הריב"ש סי' תק"ה שהאריך בזה ובב"ח סי' ת"ר:
מקיש ר"ה לסוכות. צ"ל מקיש ר"ה לי"כ. דהא על י"כ יוצאין ליום המחרת של ר"ה להודיע לגולה אימתי קדשו ב"ד את החודש שלא יהיה לבם נוקפן ביום הכפורים וסוכות כפי' רש"י לעיל וכ"ה הלשון כולהו מועדות כולל י"כ וסוכות ע"ש:
מנין שנקרא חג כו' מנין שנקרא שמחה. ובמרדכי פ"ק מייתי עוד ראיה בשם רב נחשון גאון דכתיב ושמחת בחגיך וא"ר יוחנן הוקשו כל המועדות זה לזה. הא למדת ששוה לשאר י"ט:
שנאמר וביום שמחתכם כו' ואמר מר חדשיכם כיצד זה ר"ה. וסבר הגאון ששמחה ומועד וראשי חדשיכם כל הכתוב קאי אר"ה ודוחק. וה"ג התם איזה חדש שיש לי שני ראשים הוי אומר זה ראש השנה:
וגם בספר עזרא מצינו. במרדכי מבואר יותר בשם רב נחשון גאון וז"ל ענין זה בר"ה כתיב. דכתיב בחדש השביעי באחד לחדש ותלי טעמי בקדושת היום ושונה ומשלש ולא בשמחת בה"מ. ועוד שחנוכת הבית עשו כבר באדר בשנת שית למלכות דריוש. ומשמע נמי דהכי קאמר לכו ואכלו משמנים ושתו ממתקים חובה קאמר ולא רשות. דומיא דאל תעצבו ואל תבכו דתלי טעמיה נמי בקדושת היום דכתיב כי חדות ה' היא מעוזכם אלמא מיחה בידם ה"ה אכילה ושתיה חובה קאמר להם ואסור להו להתענות ע"כ:
ה"ג ורב האי כתב שאין מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון:
ובשאר מקומות אומרים. אפי' במקומות שאין אומרים חגים וזמנים לששון והיינו טעמיה משום ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה. הלשון הזה משמעו שנתינת ר"ה וי"כ היא לשמחה ולששון כשאר חגים ומועדים וזמנים וזה ודאי אינו אלא לדון לברואי עולם ניתנו משא"כ והשיאנו אע"פ דעיקרא נתקנו אברכת המועדים כדכתיב ברכת ה' אלהיך וזה נאמר על ג' רגלים. מ"מ מאתר שגם ר"ה וי"כ אקרו מועדי ה' ראוי להתפלל אף עכשיו אברכת המועדים ב"ח:
ה"ג ומתניתא מסייע להו דמקשי רבנן:
דמקשי רבנן לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין. רצונו להקשות על מנהג שתי ישיבות מאי פריך לדבריך למה צבור מתפללין. הא אין הש"ץ מוציא הצבור בשבע ברכות רק באילין תקיעות:
והוא אומר להם למה שליח צבור יורד. כוונתו להוסיף עוד טענה על מנהגם מה תמה למה שליח צבור הא אין הצבור מתפללין אך שבע. והש"ץ צריך לירד להוציאם בתשע ברכות. אלמא מה שהצבור מתפללין הש"צ יורד ששניהם מתפללין ט'. וכן הלשון הרמב"ן מורה שהם ב' קושיות שכ' באמת שטענותיו של הרב גדולות:
מה שאמרו רבותינו. ירושל' דפאה פ"א הל' א' ופ"ק דשבת הל' ו:
דודאי ר"ג ורבנן בכל השנה כולה פליגי. בין בר"ה ויו"כ בין בשאר ימות השנה. ועפ"ז נסתרו שתי טענותיו דהא דמקשי רבנן לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין. הכי מקשי כיון דלר"ג כל השנה כולה הש"ץ מוציאן. א"כ לדבריו ה"ה והוא הטעם דגם שבע ברכות לא צריכין להתפלל דהא כל ויכוח הישיבות הוא להתחייב הצבור בשבע כמו בשאר י"ט ולר"ג באמת בשבתות וי"ט כולם אין צריכין להתפלל. וא"כ למה צבור מתפללין בין בר"ה בין כל השנה כולה. והוא אומר להם לדבריכם למה הש"צ יורד בכל השנה. ואף גם בר"ה דהא החכמים דר"ג ודר"מ פליגי אפי' בר"ה נמצא הצבור צריכין להתפלל כל התשע ולמה הש"ץ יורד אלא לדידן דנפסקה הלכה כר"ג בר"ה ו"כ בלבד נמצאו פטורין בתשע בלבד וחייבים בשבע כשאר י"ט וכו'. ויותר מבואר לשון הרמב"ן במלחמות כמו שפרשתי. וז"ל שהרי ר"ג וחכמים אפי' בשאר ימות השנה נחלקו. מדפריש ר' אמי הלכה מכלל דפליגי. ומדא' ר"י הלכה כר"ג וכו'. עוד מדקאמר ר"ג למה ש"ץ יורד והלא לדבריו למה ש"ץ יורד בשאר ימות השנה. אלא ש"מ בכל ימות השנה הם חולקין. ולפיכך הקשו לו למה צבור מתפללין וכו' וכיון שנפסקה הלכה כר"ג בר"ה בלבד. נמצאו פטורין בתשע וחייבין בשבע ע"כ:
ה"ג והרגו הלוים את ישראל ועשה מ' יום במתנה עד ששרף את העגל:
ה"ג נתעלה אותו היום באותו שופר:
וכדי לערבב השטן. בגי' שלפנינו אינו בפרקי ר"א:
ושמעינן דמקצת אתרוותא. דברי רבינו הם:
דקיימי מראש חדש אלול. ע"כ דברי הרי"ץ גיאות:
קבלתי שאלו שבעה ימים הן שבין ר"ה ליום הכיפורים. וקורא אותן ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהירו לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שצריך להזהירו עליהם לשון הטור. ובסי' רמ"ב כתב מ"א ס"ק ד' וז"ל ומביא בד"מ סמך לזה מדכתב הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה כו'. וצ"ע דאדרבה משם מוכח דבשבת א"צ ליזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה ע"ש. ודברים אלו תמוהים דהא בשבת אדם אינו מחויב לטהר עצמו כי אם ב' ימים של ר"ה מפני שהוא רגל וא"כ נשארו ז' ימים. ונראה שיש ט"ס בדבריו וכצ"ל בד"מ מביא סמך לזה בסי' תר"ב בשם המרדכי ע"ש. שסבר חולין בטהרה ר"ל פת ישראל דהא א"א לאכול חולין בטהרה בימי ר"ח דהא כולם טמאי מתים נינהו אמנם הטור ס"ל שהיה להם אפר פרה כמ"ש האר"י בש"ע שבימי האמוראים היו משתמשים בשמות שהיה להם אפר פרה לטהר ועי' מ"ש בפרק בתרא דיומא סי' כ"ד: