קרבן נתנאל על ראש השנה טו

דלמה נשתנה תקיעת הבור פעמים כו'. מאחר דאין תלוי בעומק או התרחקות מהבור וגי' ב"י דמה נשתנה וה"פ מה נשתנה תקיעת הבור ה"ל לחלק אם שמע תקיעות חוץ לבית הכנסת ואם קול ההברה שמע לא יצא:

כל זה צריך שיעור. והרב ב"י סי' תקפ"ז כתב על דעת רש"י שכן פסק הרמב"ם וכן עיקר וכן פסק בש"ע וזה שהקשה רבינו לא ידעתי כו' לק"מ שכל אדם יכול להבחין אם קול ששומע הוא קול שופר או אם הוא קול ההברה וסיבת שומעו קול שופר או קול ההברה נמשך מעומק הבור ומהתקרב אדם על שפת הבור והתרחקו ממנו. ושיעור דבר זה הוא תלוי בהבחנת האדם אם קול שופר שמע או קול ההברה ע"כ. איברא יש להקשות לפירושם הא דקאמר (דף כח) אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור כו' ופריך מאי למימרא ומשני מהו דתימא זימנין דמפיק רישא ואכתי שופר בבור וקא מערבב קלא קמ"ל. ש"מ דהמשכת קול ההברה אינו נמשך בריחוק על שפת הבור דהא אין קירוב לבור יותר מזה שהשופר בתוך הבור וראשו חוץ לבור ומ"מ קא מערבב קלא. אח"כ מצאתי קושיא זו בט"ז וע"ש. ולי נראה ליישב דהם לא פירשו כפי הבנה הפשוטה מהו דתימא זימנין כו' וה"א דנגזר הא אטו הא קמ"ל דלא גזרינן אבל בענין זה אם השופר בתוך הבור וראשו חוץ לבור לא יצא. דא"כ הכי ה"ל למימר מהו דתימא ניגזור דזימנין כו'. אלא ה"פ זימנין דמפיק רישא ואכתי שופר בבור קא מערבב קלא ואי לא אשמועינן ה"א אפי' הוא קרוב לבור מ"מ לא יצא דהעומד חוץ לבור תמיד אינו שומע אלא קול ההברה כסברת רבינו דהקול מתבלבל בבור קמ"ל דאפי' בכה"ג יצא מטעם דזה תלוי בקירוב או ריחוק מבור והבחנתו אם אמר שקול שופר שמע יצא:

ואשמועינן דלא חיישינן זימנין. זהו לדעת רבינו אבל לפי' הרמב"ם ורש"י כבר ביארתי שאין לפרש כן כי אם בסגנון אחר שזכרתי: