קרבן נתנאל על ראש השנה טז

מכי אגבהה נעשית ע"ז של ישראל. וקשה במאי קנאו הישראל דהא הבעלים לא נתייאשו ממנו ממילא אפילו נתכוון לזכות בו לא קנאו. תירץ במגן אברהם סי' תקפ"ו ס"ק ה' דעכ"פ כשנטלו ע"מ לגוזלו אע"פ שאינו קונה מ"מ חייב באחריותו ומקרי שלו וכ"מ בב"מ (דף מא) דמוקי ליה כשנוטלו ע"מ לגוזלו. אבל מה שהביא מ"א ראיה להשיג על הב"ח מדקאמר הש"ס מגבה לה והדר מבעל וה"ל ע"ז של ישראל דמוכח בהדיא דאע"פ שיש לה בעלים מקרי ע"ז של ישראל אי משום הא לא איריא דרש"י פירש להתם וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה. ואגב שיטפי' לא עיין בפרש"י גם מה שהשיג על הב"ח דא"כ לא מקשין תוס' כלום בסוכה דף לא. כבר נשמר הב"ח מזה דקושית תוס' מדאמר רבא סתם ע"ז של נכרי משמע אפי' אין לה בעלים רק שמצאה. אבל האמת יורה דרכו שסברתו היא סברא אמתית כיון דישראל חייב באחריותו שלו מקרי:

משלכם . כיון דכתיב לכם גבי לקיחה משמע דדריש מינה דהלקיחה צריך משלכם:

ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ ויש לדקדק מ"מ יהיה אסור לתקוע בו משום מצוה הבאה בעבירה שכן פסק רבינו בפ' לולב הגזול סי' ד' גבי לולב. ונראה ליישב דהירושלמי מסיים בתר הך דר' יוסי אמר ר"א תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה (בתמיה) וס"ל לרבינו דר"א לא פליג אדר' יוסי אלא שנותן טעם לדבר כדי שלא תאסרוהו משום מצוה הבאה בעבירה כמו בלולב וכ"כ הרמב"ם פ"א מהל' שופר. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביה השומע יצא ואין בקול דין גזל ועי' בה"ה באריכות שמטעים דבריו ובהשגות א"א אפי' יהיה בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם מ"מ הכי איתא בירושלמי ע"כ. ולפי מה שכתבתי צריך לומר דאין בקול גזל כי היכי דלא להוי מצוה הבאה בעבירה: