קרבן נתנאל על פסחים פח

רבא אמר כוס של ברכה לטובה מצטרף ואינו מצטרף לרעה. אע"ג דרבא גופיה קאמר לקמן בדף ק"י וישמרך לרעה לא מצטרף וד' אין בהם משום זוגות. היינו ממזיקין אבל לכשפים איכא למיחש. רשב"ם ותוס'. ועיין שו"ת חות יאיר סי' כ"ה וכ"ו. ולולי דבריהם אמינא דזה בעצמו קאמר רבא כוס של ברכה שהוא כוס שלישי לטובה מצטרף שהוא כנגד וישמרך לרעה לא מצטרף:

איתסר לכון למישתי. ה"נ כיון דאיטפיל ליה לכסויי איחייב ליה ברכה א"ל כו':

מיבעי ליה למיעבד. ע"כ דברי הרי"ף:

שחייב להפסיק ואי אפשר לאכול עד שיתפלל. כתב כן לסתור מליצת הרמב"ן על דברי הרי"ף שאינו אומר דהוי הפסקה אלא בדבר שחובה עליו כגון הגדה אבל בדבר שאין קבוע עליו לא. הלכך סתר רבינו דבריו דהא הך ברייתא איירי בתפלה שקבוע עליו חובה כגון שהגיע זמן תפלת מנחה ואין לו שהות לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק:

כדאמרי' גבי עקרו. לעיל (פסחים דף ק"ב.) עיין בתוס' שם ד"ה ועקרו הן הן דברי רבינו:

ושפיר דמי למיעבד הכי. ע"כ דברי הרי"ף:

ולמאי דפרישית א"צ לברך על הגפן כי אם אחר כוס רביעי. ר"ל במה דפריש לעיל מזה דהגדה והלילא לא הוי היסח הדעת. ותו מסיק לעיל סי' ו'. אפי' היסח הדעת אינה זוקקת אלא לברך תחלה אבל ברכה אחרונה לא כמו שהאריך בפ' כיסוי הדם ע"ש:

ויש מיישבין דבריו. הוא בעל המאור:

כיון שבא לפתוח בני מעיים. עיין מה שכתבתי לעיל סי' ד' השגה על מהרש"א מזה:

ונפטרין כבר בבהמ"ז. ורב שרירא ורב האי גאון והרמב"ן שו"ת סי' ר"ב והר"ן לענין ברכה ראשונה פסקו כהרי"ף. ולענין ברכה אחרונה כרבינו. ועל פיהם נמשכים אנו אשכנזים בזה המנהג ועיין יש"ש פרק כיסוי הדם סי' י':