קרבן נתנאל על פסחים פד

לא מיסב לא. אפי' בדיעבד לא יצא:

אם ישתה יותר הוי כמוסיף על הכוסות. כ"כ המרדכי בשם קונטרס הטעם דבין שלישי ורביעי לא ישתה משום דהוי כמוסיף על הכוסות. וכ"כ רשב"ם דף ק"ח. אבל על רבינו קשה דהא לקמן סי' ל"ב כתב הטעם כדי שלא ישתכר כדאיתא בירושלמי וי"ל דאי משום מוסיף על הכוסות אינו שייך כי אם כששתה בהסיבה. אבל משום טעם שכרות אסור לו לשתות אפי' בלא הסיבה. ואם תקשה לך אמאי לא נתן רבינו טעם דכוס שלישי או רביעי אם ישתה יותר חיישינן שמא ישתכר כמו שכתב רבינו לקמן י"ל כיון דשתה בלא הסיבה לא חיישינן לשמא ישתכר כמו דלא חיישינן אם שהוא משתכר בכוס שלישי או רביעי. כיון דתקינו להו רבנן. ה"נ אם לא קיים תקנת חכמים ושתה בלא הסיבה היה רשאי לשתות עוד אותו כוס בהסיבה מש"ה מסתפק רבינו שמטעם מוסיף על הכוסות יהיה אסור לו לשתות עוד בהסיבה. ועם דברי אלו מיושב מה שהניח ט"ז בצ"ע על רמ"א בסי' תע"ב ס"ק ה' ע"ש:

ואם שתה כוס רביעי בלא הסיבה צריך לברך בפה"ג על כוס שישתה אח"כ וכו'. משמע הא על כוס שלישי אם שתה בלא הסיבה ואח"כ כשישתה כוס בהסיבה א"צ ברכה. וקשה למה הלא כמו כן הוי היסח הדעת כיון שלא נזכר להסיב הסיח דעתו לשתות בין כוס שלישי לרביעי. דהא תנן בין שלישי לרביעי לא ישתה. ולכאורה אמינא מה שאסור לשתות אחר כוס רביעי כ"ע ידעי דארבע כוסות בעינן ולא יותר. משא"כ הך איסורא דבין שלישי לרביעי לא ישתה זה אינו ידוע כי אם לצורבא מרבנן והוא אינו מסיח דעתו דלכתחלה דעתו אם יטעה וישתה בלא הסיבה שישתה עוד כוס בהסיבה והיה קשה מכאן למ"ש ודא בסי' תע"ב ס"ק ז' שמסיק שם דעל כוס ששתה בהסיבה בין שלישי לרביעי צריך לברך וזהו שלא כפסק רבינו בסי' זה. אמנם אחר העיון מצאתי לחלק על מה שכתב רבינו לקמן סי' כ"ד וז"ל וכן בין שלישי לרביעי אע"ג דאסור לשתות כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הוי הלילא הפסק והיסח הדעת ע"כ. וה"ה בנדון זה כיון שדעתו לשתות לא הוי היסח הדעת אף ששתה כוס שלישי בלא הסיבה. ולפ"ז צדקו דברי מ"א דכל זה לשיטת רבינו דס"ל דאין מברכין כ"א על כוס ראשון והשלישי. אבל לדידן דקי"ל דמברכין על כל אחד מארבע כוסות. ודאי הוי היסח הדעת אפי' כוס שלישי אם שתה בלא הסיבה. וכששותה אח"כ כוס אחר בהסיבה צריך לברך:

דסתם בן אביו מלמדו תורה. ומ"מ לענין מעשה ראוי להחמיר שלא יסב הבן אא"כ נתן לו האב רשות. ב"ח:

שאף הן היו באותו נס. פי' בשיעבוד מצרים. וכן הוא בירושלמי שאף הן היו באותו ספק. תוס'. ומ"א סי' תע"ב ס"ק ט"ז כתב בשם תוס' הטעם שבזכות נשים צדקניות נגאלו. וזהו פי' רש"י ותוס' הקשו עליו דלשון אף משמע שאינם עיקר. ואגב שיטפיה לא דק: