קרבן נתנאל על פסחים פג

ומכאן יש סעד למה שנהגו הבכורות להתענות בערב פסח. דלא תימא שאסור להתענות בניסן. גם בעיו"ט.

למאי דאמר רבי בכור הוי. אע"ג דמסיק דרבי איסטניס הוי. היינו משום דפריך ר' מנא ור' יונה אביו בכור הוי ולא התענה. ואי אסור להתענות ה"ל למפרך דאסור להתענות בערב פסח אלא איסטניס הוי:

הבכורות מתענין בערב פסח. ראיתי בשו"ת שבות יעקב סי' י"ז שהתחייב להתענות באחד שנולד לו בן בערב פסח ע"ש באריכות. ולפי דעתי כ"ז שהבן אין בר שלשים שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענות וכי ס"ד שיהיה יותר חיוב על האב מלפדות בנו הבכור שאמר השם כי לי כל בכור בבני ישראל. ואף גם זאת שיהיה חומרא דאתי לידי קולא שמתענה בניסן ובעיו"ט ללא צורך:

אלמא דמיני תרגימא לאו פירא נינהו. אלא מצה מבושלת בקדירה שמברכין עליו במ"מ. ולא ידעתי למה מיקל כ"כ. דהא לחד תירוצא ביומא הא מיני תרגימא פירא נינהו וכ"כ תוס':