קרבן נתנאל על פסחים פא

הוי כמו גביל לתורא דלא הוי הפסק בין ברכה לאכילה. לשון התוס' וכ"ש דלענין נטילה לא הוי הפסק. ודברי התוס' תמוהים דאם כ"ש הוא דג ביל לתורא לא הוי הפסק בין נטילה להמוציא. א"כ מאי מקשה ר"ת תו אבל אם נטל לאכילה ואח"כ קידש אחמרא הוי היסח הדעת בין נטילה לברכת המוציא ואך למותר דהא לא מפסיק בין נטילה להמוציא. מש"ה השמיט רבינו הך כ"ש. ולשון התוס' יש ליישב משום דאומר ויכולו קודם המוציא. וזה שהקשה תוס' אבל אם נטל לאכילה כו' קושייתו כיצד מקדש לכתחלה על היין אחר נטילה אם חביבא ליה יין יכול לקדש קודם נטילה. גביל לתורא אין אנו מתירין אלא בדיעבד אם שכח ואח"כ זכור בין בציעה לאכילה אבל לא לכתחלה וק"ל:

פשיטא שיש לו ליקח נר ולקדש אריפתא. ואין לומר דהכי קמבעיא ליה נר וריפתא איזה מהם קודם. דפשיטא הוא דריפתא קודם דתרתי מצות נינהו קידוש היום וסעודת שבת ועי' בשו"ת חות יאיר סי' י"ג:

כיון דהסעודה היא חובת שבת אע"ג דבעל מימרא קובעת לקידוש הוא רב ורב ס"ל דיש קידוש שלא במקום סעודה. מ"מ מודה רב דסעודה חובת שבת היא משא"כ בהבדלה אי בעי לא יאכל כלל:

דסד"א כיון דעיקר מצותו על היין ידחה נר ביתו. ובהא יתיישב נמי מה שמקשין על הרמב"ם ואינך פוסקים דס"ל דיוצאין בקידוש שבתפלה. וא"כ מה איבעיא ליה פשיטא נר ביתו עדיף דיצא בקידוש שבתפלה:

אוקמא רבינו נסים ביושב על שלחנו וס"ל שהבדלה אינה קובעת. ותוס' לעיל (פסחים דף ק"ב) ד"ה מניחו הקשה עליו דהא שמואל ס"ל דמפסיקין להבדלה וכ"ש ר' יהודה דמחמיר טפי (ר"ל דשמואל סבר פורס מפה ומקדש ור"י סבר דמפסיק נמצא דר"י מחמיר בהפסקה) והך ברייתא מוקי לה בסמוך כב"ש אליבא דר"י. אלא שרבינו לא חש להך קושיא. דאית לן למימר אע"ג דר"י מחמיר בקידוש מ"מ בהבדלה איכא למימר דסבר דאינה קובעת ודברי תוס' צ"ע. אבל הא קשיא על ר"נ היאך קאמר בדף ק"ה ש"מ המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס הא עדיין לא התפלל כך הקשה במרדכי ומרן הגאון תי' דה"ק היה לחכמים לתקן שיבדיל בתפלה ויברך בהמ"ז על הכוס. אלא שעל זה גמגם דאם יתפלל קודם שיברך בהמ"ז כבר עשה חול ואין יכול שוב להזכיר של שבת כמ"ש מ"א ס"ס קפ"ח. אלא דה"ק יברך בהמ"ז בתחלה ואח"כ יתפלל ולהבדיל בתפלה אלא ש"מ המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס אך קשה מנ"ל להוכיח מזו הברייתא טעם מבדיל לרבינו נסים דמיירי באוכל מבעוד יום אין להוכיח כלום: