קרבן נתנאל על פסחים עא

ואומר עליו קידוש היום והשני אומר עליו בהמ"ז דברי ר"י. וז"ל הר"ן ור"י לטעמיה דאמר מפסיקין לשבתות והפסקה זו בהמ"ז וכמ"ש למעלה. ולפיכך קודם לה קידוש היום. כיון שהוא גורס לקידוש כדאמרי' ביין שהוא גורם לקידוש שתאמר עכ"ל. ואין דעתי מתחוורת בזה לפרש כן דברי הרי"ף דהא הרי"ף כתב לעיל כמ"ש רבינו סי' ב' אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"י דאמר מפסיק את סעודתו ועוקר את השלחן ומקדש ואח"כ גומר סעודתו. ולפי דבריו צריכין לפרש הא דאמר ואח"כ גומר סעודתו היינו שמברך בהמ"ז. ובתר כן כתב ולא כר' יוסי דאמר גומר סעודתו ואח"כ מקדש שמפרשינן גומר סעודתו בלי ברכת המזון ודוחק מאד. ע"כ לבי אומר לי שס"ל להרי"ף הא דאמר ר' יהודה מפסיקין לשבתות אינו אלא הפסקת אכילה בעקירת השלחן ומקדש ואח"כ גומר סעודתו ומברך בהמ"ז. ומוכרח לזה לתרץ קושיית תוס' דף ק' ד"ה ר' יוסי והיאך יעשה קידוש בלא סעודה הא אין קידוש אלא במקום סעודה. ומה שתירצו תוס' דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר סעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת זה אינו אלא לר' יוסי דהסעודה היה בשבת. אבל לר"י סעודת חול כיון דמפסיק בבהמ"ז אין זו נחשבת לסעודת שבת. והא דאמר ר' יהודה מביא כוס ראשון ואומר עליו קידוש היום והשני אומר עליו בהמ"ז. אינם תכופים זא"ז אלא גמר הסעודה היא בין כוס ראשון לשני ולא אתא לאשמעינן אלא לאפוקי ר' יוסי כנ"ל:

וכן נראה. צריך ביאור למה נ"מ כתב רבינו וכן נראה הא מסיק בסמוך דאין חילוק בין גמר קודם חשיכה ובין לא גמר לעולם פורס מפה ומקדש. ונ"ל דנפקא מינה אם גמר סעודתו ומברך בהמ"ז ועכשיו אין רוצה לאכול כ"א אחר שעה או שתים בליל שבת וקידוש במקום סעודה דצריך להזכיר של שבת:

ואם הוא סובר דחשוב קידוש במקום סעודה כיון שהיתה הקריאה במקום עונג ואע"ג דלא היתה לכבוד שבת לא מסתבר לי טעמיה בהאי. הלשון והוא סובר דחוק דלהרי"ף א"א לומר הכי הך סברא דחשיב במקום סעודה דהא לפי מ"ש בסמוך דברי הרי"ף לעיל סי' ב' וע"ד שפירשתי. אם מפסיק סעודתו לר יהודה בקידוש צריך לגמור סעודתו אח"כ כי היכי דלהוי קידוש במקום סעודה וסעודת חול לא עלתה לו לעונג. אלא רבינו כותב כן לשיטתו לדינא אם יוכל ליישב דברי הרי"ף. אבל הרי"ף סבר שאוכל אחר הקידוש דלהוי קידוש במקום סעודה וכ"ת בהמ"ז ל"ל לפרוס מפה ולקדש. דהרי"ף סובר כדעת רש"י בהב לן ונברך דאסור למשתי עד דבריך בהמ"ז ואסור לאכול אפי' בברכה כן הוא סובר בשנטל ידיו אסור למשתי מכוס של קידוש עד שיברך בהמ"ז אע"ג דבהב לן ונברך פי' הרי"ף לקמן סי' י' עד דמברכיתו בורא פרי הגפן מ"מ כשנטל ידיו אסור עד שיברך בהמ"ז כדאיתא בש"ע סי' קע"ט ולהכי דייק הרי"ף ואדמשו ידייהו קדיש יומא ועיין מ"ש מ"א סי' קע"ט: