קרבן נתנאל על פסחים ע

אמר רב יוסף בר אבא אמר רב. כ"ה גי' של הרי"ף ובגמ' שלפנינו וגי' הרשב"ם ר' יוחנן:

הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה אחרונה במקומה. כתב מ"א בסי' קע"ח ס"ק ג' דאם הניח מקצת חברים א"צ ברכה ע"ש. וקצת קשה א"כ אמאי לא אשמעינן הך רבותא בברייתא דעקירות דאתיא כר' יהודה ולאשמעינן כח דהיתרא דאפי' בדברים שאין טעונין ברכה במקומן מהני הניח מקצת חברים. ומרן הגאון הביא ראיה מברייתא דיומא דף ל' שהביאו תוס' בשמעתין דיבר עם חבירו והפליג נוטל את ידיו. ומפרש תוס' דה"ה דמברך המוציא. וקשה הא התם איירי בהניח מקצת חברים כדקתני מחזיר הטפיח על האורחים א"כ אמאי נוטל ידיו ומברך. דהא בהניח מקצת חברים לכ"ע א"צ לברך. אלא ע"כ איירי התם בדברים שאין טעונין ברכה במקומן כדאוקי רב חסדא בלשתות. ולא מהני הניח מקצת. ולא אוכל להבין דא"כ אמאי תני בברייתא מחזיר הטפיח על האורחים ולא תני מחזיר הטפיח על המסובין אלא להכי דייק התנא ונקט אורחים שבאו אח"כ ובתחלה אכל לבדו. אבל אם היו מסובים אחרים עמו לא צריך נט"י ולא ברכה בתחלה כיון דהניח מקצת חברים. ואדרבה לפ"ז יש ראיה נכונה דמהני הניח אפי' בדברים שאין טעונין ברכה במקומן דהא רב חסדא מוקי הברייתא בישבו לשתות. עוד כתב מ"א שם ס"ק ז' דבדברים שאין טעונין ברכה במקומן לא מהני הניח כ"א כשחזרו למקומן. אבל כשאוכלים במקום אחר לא. ומביא ראיה דאותן ששמעו קידוש בבהכ"נ צריכין לחזור ולקדש בביתם. אע"פ שהניח אורחים האוכלים בבהכ"נ ע"ש. ודבריו תמוהים היכי הוי הניח מקצת כיון דלא קבעו עם האורחים במסיבה. דאלת"ה מה יענה בשיטח הרשב"ם דחשיב יין מדברים הטעונין ברכה במקומן ומהני הניח אפי' כשאוכלים במקום אתר. ולי נראה לקיים דבריו ולא מטעמיה. דכל שאתה פוטרו מלברך משום הניח אינו כ"א אחר שחזרו למקומן. וכ"ה להדיא ברש"י וברשב"ם בדברים הטעונין ברכה במקומן פי' והולך במקום אחר לסעוד ע"ד קביעות הראשונה הלך לברך ברכה אחת על שתיהן לקיבעיה קמא הדר כלומר ע"ד סעודתו ראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו. משמע אפי' קובע גמר סעודה במקום אחר. ובהניח מקצת פי' א"צ לברך ברכה שלאחריה הואיל ועתידין לחזור. ומן הסברא הוא כיון דמטעם הניח צריך דוקא לחזור למקום קביעת החברים:

וקשה לרב חסדא מדקתני עקרו מכלל דבדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן וטעמא דהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניח שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה. כ"ה הגי' בש"ס וברי"ף. ודע דבמרדכי כתב וז"ל בלא דיוקא הוי מצי לאקשויי מגופא דברייתא דקתני אין טעון ברכה לכתחלה. אלא מפרש הוא הקושיא. והוא פלא. ובפי' מהר"ם מטיקטין מגיה דקתני חזרו אין טעונין ברכה משמע הא אי אכלו במקום אחר טעונין ברכה לכתחלה אפי' בדברים הטעונין ברכה במקומן ע"ש. ודבריו צ"ע דא"כ לא משני רב נחמן בר יצחק מידי דרב חסדא דאמר כמאן דהא רבנן נמי קתני וכשהן חוזרין אינם טעונין ברכה לכתחלה אבל במקום אחר טעונין ברכה לכתחלה. אע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' ד"ה תניא כוותיה כיון דחזרו אין טעונין ברכה ש"מ דעמידתו ממקומו לא הוי גמר אכילה וה"ה במקום אחר. ועוד בברייתא דמותיב מינה לרב חסדא כיון דמצרכת הניח מקצת חברים בעינן חזרו. אבל כשאוכל במקום אחר צריך לברך דשם הוי כיחיד כמ"ש מ"א סי' קע"ח ס"ק ז' לענין דברים שאין טעונין ברכה במקומן. ולשון מרדכי ודאי צריך תיקון וכמו שהביא מהרש"א דה"מ לאקשויי מגופא דברייתא דקתני טעון ברכה לכתחלה היינו מסיפא בשלא הניח שם זקן או חולה. וע"ז מתרץ אלא מפרש הוא הקושיא. ועיין בפי' מהר"ם לובלין בפ' כירה (שבת דף מ"ו) ד"ה כבתה שכותב שם כלל גדול בענין לפעמים מקשה מרישא ולפעמים מדיוקא דסיפא ע"ש. ועפ"ז מבואר המרדכי:

ותניא כוותיה דרב חסדא חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן. וקשה לפי מה שס"ל לרבינו דיין הוי מדברים שאין טעונין ברכה במקומן ע"כ לא גרסי' יין בברייתא זו. ויש ליישב ע"פ מ"ש המרדכי דמיירי בסעודה של פת ומה שמזכיר יין היינו דכל הסעודה נקרא ע"ש יין כדכתיב במשתה היין:

דבמה דברים דברייתא דברי הכל פליג את"ק. דבפ' חלון (עירובין דף פ"א) אמר ריב"ל כ"מ שאמרו ר"י אימתי ובמה במשנתנו אינו אלא לפרש. דוקא במשנה ולא בברייתא. ורבינו הקדים כלל זה לאפוקי מה שתי' הכ"מ ליישב דברי הרי"ף דקי"ל כריב"ל לגבי ר' יוחנן. וריב"ל ס"ל דבמה לפרש. א"כ חכמים דר"י נמי ס"ל כרב ששת. להכי קאמר דבברייתא ריב"ל נמי מודה דבמה לחלוק וברייתא דעקירוח יחידאה היא. אבל קשה אמאי לא מייתי תניא כוותיה דרב חסדא מרבנן דר' יהודה ומ"ש הרשב"ם משום דבהאי לא קתני יין בהדיא אינו נכון לשיטת רבינו דס"ל דיין לא הוי מדברים שטעונים ברכה במקומן. ומ"ש תוס' מש"ה לא מייתי סייעתא מינה משום דא"ד בסנהדרין דבמה נמי לפ'. הלא לפי הך כללא דכייל רבינו דבמה דברייתא כ"ע לחלוק קשה. ועוד מקשין תוס' אע"ג דחזרו מייתי ראיה לרב חסדא וע"ש שכתבו דוחק מנ"ל לאתויי ראיה לרב חסדא אימא חזרו דוקא. ונ"ל לקיים דברי חכמים ולתרץ קושיות אלו בטוב טעם והוא דודאי מחכמים דר"י לא מצי לאתויי ראיה לרב חסדא דה"א דחכמים כר' יוחנן ס"ל והא דקתני עקרו להודיעך כחו דר"י וכ"ת הך ברייתא דקתני שינוי מקום צריך לברך בדברים שאין טעונין ברכה במקומן אמאן תרמייה איכא למימר דאתיא כר' יהודה. ומש"ה מייתי תניא כוותיה דר"ח דקתני חזרו א"צ לברך. וכ"ת דחזרו דוקא. אבל שינוי מקום צריך לברך. א"כ נולד לנו ראיה לרב חסדא מדרבנן דר"י וליכא למימר דרבנן כר' יוחנן ס"ל. א"כ הך ברייתא דקתני שינוי מקום צריך לברך אמאן תרמייה. וליכא למימר דאתיא כר"י קשה אמאי תני שינוי מקום צריך לברך ה"ל למתני רבותא יותר דאפי' חזרו לר"י צריך לברך. אע"כ צ"ל דאין לנו לחלק בין חזר למקומו או למקום אחר. א"כ תניא כוותיה דר"ח מהך ברייתא. דקתני חזרו בעקרו א"צ לברך ואם נפשך לומר דלעולם יש לחלק בין חזרו למקום אחר. והך ברייתא דקתני שינוי מקום צריך לברך אתיא כרבנן. ומש"ה דוקא שינוי מקום צריך לברך. אבל בחזרו א"צ לברך כאידך ברייתא. ליכא למימר הכי דא"כ הו"ל ת"כ דרב חסדא מדרבנן דר"י וליכא למימר ה"ה דברים שאינן טעונין ברכה. והא דקתני עקרו להודיעך כחו דר"י. קשה אדרבה ה"ל לאשמעינן כח דהיתרא. וא"ל כמו שתי' הרשב"ם דאין כחו כח וחשיבות אם אין צריך לברך דסברא הוא דכיון שלא היה היסח הדעת בינתים למה יחזור ויברך כי כל זה דהליכה לא הוי כהיסח הדעת. אבל אם נאמר דחכמים ס"ל לחלק בדברים שאין טעונין ברכה בין חזרו ללא חזרו ש"מ דס"ל דהליכה מקרי היסח הדעת. בודאי אי ס"ל לרבנן בדברים שאין טעונין ברכה במקומן כשחזרו למקומן דא"צ ברכה. ה"ל לאשמועינן כח דהיתרא הזה אע"כ צ"ל דחכמים ס"ל בדברים שאין טעונין ברכה במקומן אפי' בשינוי מקום א"צ לברך כר"י או אפי' חזר למקומו צריך לברך ודו"ק:

דאין זו שיטת הש"ס דבתר דמסיק דברי האמוראים בתיובתא דלימא בתר הכי תניא כוותיה. עדיפא מיניה ה"ל למיפרך על גי' זו דמה ת"כ דר"י הא ר"י סבר דשינוי מקום א"צ לברך אפי' בדברים שאין טעונין ברכה במקומן כדמוכח מדמותיב תיובתא לר' יוחנן וכמו שפי' רשב"ם. ובהך ברייתא קתני עקרו משמע דוקא בדברים הטעונין ברכה במקומן הא בשאר דברים שינוי מקום צריך לברך וע"כ צ"ל דגי' זו ס"ל דעקרו לאו דוקא מדקתני יין אע"פ שאין טעון ברכה לאחריו. והא דפריך בשמעתין מדקחני עקרו מכלל דבדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן עסקינן לאו מלישנא דעקרו דייק אלא מדקתני כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע כמ"ש הר"ן. ע"ש א"כ מזה שהקשה רבינו על גי' זו נמי לק"מ. דבתחלה מותיב לר"י אע"ג דא"ל דהך ברייתא ר' יהודה היא ור"י סבר כת"ק מ"מ מותיב שפיר דהא עכ"פ לא ס"ל הך ברייתא כר' יוחנן וחכמים דר' יהודה כמו כן בודאי לא ס"ל כר"י דהא איכא למימר דלא פליגי רבנן על ר' יהודה כי אם בדברים שטעונין ברכה במקומן. אמנם בתר דמצא ברייתא דס"ל כר' יוחנן אפי' בדברים שאין טעונין ברכה במקומן מדקתני יין. א"כ ליכא תיובתא מברייתא דקמותיב מינה לר"י דהך ברייתא אית לן למימר דאתיא כר' יהודה. ור"י סבר כהך ברייתא דסייע מינה: