קרבן נתנאל על פסחים סט

בי מר הוי מקדש לן אחר לן טעימו מידי. ה"פ כי הוה מקדש אחר לן טעימו מידי. היינו כל זה אמר רבה לתלמידיו קודם הקידוש שיתכוונו לצאת בקידוש שלו ולכוונו בדעתם שיטעמו מידי כדי שתהיה קידוש במקום סעודה. שהוא היה חושש לתקנתם דלמא אדאזליתו כו'. דליכא למימר הא דאמר רבה לתלמידיו טעימו מידי בתר דקדיש להו דהא ע"כ התלמידים כוונו בתחלה לצאת בקידושא דרבה דהא קי"ל דבעינן דעת שומע ומשמיע אלא שדעתם היה לאכול בביתם דס"ל כרב ואח"כ אמר להם רבה דהלכתא כשמואל דבעינן קידוש במקום סעודה ובזה יצאו כיון דנמלכו ואכלו כאן במקום קידוש. וקשה ל"ל לרבה לומר דלמא אדאזליתו כו'. יהיה מאיזה טעם שיהיה. הא המה כוונו לצאת בקידוש של רבם. א"כ הכי ה"ל למימר טעימו מידי אי אתם מכוונים לצאת בקידוש שלי דאין קידוש אלא במקום סעודה דקי"ל כשמואל. ומזה סתירה למה שהביא הרב בעל ט"ז ראיה בסי' רע"ג ס"ק ב' ע"ש:

יש רוצים להביא ראיה מכאן שאין מקדשין אלא לאור הנר. כ"ה דעת המרדכי. ומהרי"ל כ"כ שיסתכל בנרות ויכוין ב' פעמים נר עולה ת"ק לרפואה לפסיעה גסה:

והמקדש כיון שדעתו לקדש בביתו אין לו לשתות כי אסור לו לטעום עד שיקדש. והשר מקוצי סובר דמותר המקדש לשתות במקום אחר ולא חשיב כשותה קודם קידוש. עיין מרדכי ראייתו באורך:

בירושלמי . סוף פ' כ"מ על מתני' היו יושבין:

דלפי הירושלמי מאי קאמר לשמואל ל"ל לקדשי בבי כנישתא והמרדכי אומר עוד דתלמודא דידן לא ס"ל הך דהירושלמי מדאמר רבה לאביי טעימו מידי. ש"מ דאף שהיה בדעתו לאכול באושפיזא לא מהני. ור' נסים לא חש להך כמו שתי' מרן הגאון דהיה חושש דלמא איתעקרא לכו שרגא ולא תרצו לאכול בלא נר כמ"ש רבינו ומש"ה אין יוצא בקידוש. והמרדכי ס"ל דעיקר חשש היה דלמא איתעקרא שרגא ואין קידוש בלא נר אבל היו אוכלים בלא נר ומש"ה לשיטתו ראייתו ראיה:

ומיהו בהא פליגי אגמ' דידן. דלשיטת ירושלמי רב נמי ס"ל אין קידוש אלא במקום סעודה. ותלמודא דידן לא ס"ל הכי דהא קאמר שמואל לטעמיה ואף ר"ה ורבה סברי דאין קידוש אלא במקום סעודה. משמע דאיכא מאן דפליג בהא. אע"כ צ"ל דגמ' דידן פליג אירושלמי א"כ ליכא סייעתא מן הירושלמי דאיכא למימר בהא נחי פליג אירושלמי אפי' קידש אדעתא דלאכול במקום אחר לא הוי קידוש במקום סעודה:

דהא דאמר ר' אושעיא כשהיה בדעתו לילך לבית אחר. ראיתי מקשין על מ"ש רמ"א בסי' רע"ג דמבית לסוכה חשיב כמפנה לפנה והוא מסכים שם עם המחבר שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת אינו צריך לחזור ולקדש. א"כ ה"ל למימר הא דר' אושעי אפי' אין בדעתו לילך לבית אחר דמבית לסוכה הוי כמפנה לפנה ולק"מ דהרב איירי כשאין מחיצה אחרת רק מחיצות הסוכה כמ"ש במרדכי כיון דהמחיצות עשויות לתשמיש הסוכה הוי כמפנה לפנה באשר שהסוכה בתוך הבית אבל כשהסוכה בעלייה הוי כמחדר לחדר. ובדר' אושעיא גרסי' עולה ואוכל בתוך סוכתו כגי' תוס'. ומש"ה צריך לאוקמיה כשהיה בדעתו לילך יען המרדכי שפסק דלא מהני דעת מחדר לחדר ומפנה לפנה צריך דעת כי בגי' לא היה גורס ועולה אלא ה"ג מקדש בתוך ביתו ואוכל בתוך סוכתו. וע"ז קאמר בירושלמי דדוקא שהיה בדעתו לילך במקום אחר והרב רמ"א אף שאינו מסכים לגירסתו מ"מ נשמע לדידן היכא דהוי הסוכה בתוך מחיצות הבית הוי כמפנה לפנה ולדידן א"צ דעת. וכן פי' במ"א ע"ש וכותב הכל לדידן דמפנה לפנה א"צ דעת:

מארעא לאיגראדבהכי איירי ירושלמי. כדקתני עולה ואוכל בסוכתו:

ומהשתא הוי ברכה לבטלה אם אין שם אורחין. ע"כ דברי רבינו נסים:

והא דקאמר אין קידוש אלא במקום סעודה לא משמע כפירושו. הרי בעיניך תראה שרבינו הסכים להלכה באם אין אורחין בבהכ"נ דהוי ברכה לבטלה. ותימה על הטור סי' רע"ג שהביא בשם רב האי ולא כתב וא"א הרא"ש כ"כ כדרכו בספרו: