קרבן נתנאל על פסחים סח

בין שהבדיל לאחר שנטל ידיו בין נטילה להמוציא. וא"ת דהוי הפסק. י"ל כיון דאסור לאכול עד שהבדיל הוי צורך אכילה כמו גביל לתורא:

וראיה מהא דאמרי' בכיצד מברכין. ולכאורה אין ראיה דהתם שאני שהכוס ששתה לרוות צמאו מש"ה פוטר את היין שבתוך המזון. אבל כוס של מצוה שאינו להנאתו מנ"ל דפוטר יין תוך המזון ונראה דה"ק דמתחלה נעזר ממשמעות דשמעתין דאם קידש במקום סעודה פוטר את היין שבתוך המזון. אלא דאיכא למדחי הא דקאמר רב ידי יין לא יצאו אפי' יין שקודם הסעודה ונדייק מיניה הא אם קידש במקום סעודה א"צ לברך על היין שקודם המזון וע"ז מייתי ראיה מהאי דכיצד מברכין שאם פוטר יין שלפני מזון פשיטא שפוטר יין שבתוך המזון שבא לשרות ומכוס של רשות נשמע לכוס של חובה. וכ"ה כוונת תוס':

ואפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך סעודה א"צ לברך על היין שבתוך הסעודה וגם א"צ לברך ברכה אחרונה על מה ששתה. וקשה זה משנה שאינה צריכה היא דהא מכללא דרישא שמעינן דא"צ לברך ברכה אחרונה על מה ששתה קודם הסעודה דאל"כ פשיטא הוא שצריך לברך בתחלה על היין שבתוך הסעודה. והאמת יורה דרכו שזה שכתב רבינו וגם א"צ לברך על מה ששתה קודם הסעודה חידש בזה אע"ג שאינו שותה כלל יין תוך הסעודה. והוא מטעם שכתב רבינו לקמן סי' כ"ד והיין קודם הסעודה ג"כ הוי כמו דברים הבאים מחמת הסעודה דבהמ"ז פוטרתו שבא השתיה קודם האכילה לפתוח בני מעיים. והכא נמי אע"פ שאינו שותה להנאתו דהא כוס של חובה הוא. מ"מ איהו מלתא דידיה עביד. וזהו כוונת מהרש"ל בתוס' ד"ה ידי יין לא יצאו שאין כן דעת הרא"ש. והרב מהרש"א לא דייק בזה. ונעלם ממנו דברי רבינו לקמן סי' כ"ד.