קרבן נתנאל על פסחים כח

פת . כ"ה ברי"ף ופי' בו רבינו לכאורה דהיינו שכולה סובין וכן פי' הר"ן. וע"ז כתב וכן פירש"י שניטל ממנה כל הדרה. כלומר שלא נשאר אלא סובין וכן העתיק הטור עושין מצות מפת הדראה ופירש"י אפי' כולה סובין. אבל בפירש"י שלפנינו מסיים דהיינו פת קיבר. וקיבר בל"א הינטער מעל. כדאמרי' בשלהי כתובות דף קי"ב סאה ביהודה היתה עושה חמש סאין סאה קמח סאה סולת סאה סובין סאה מורסין. סאה קיבוריא. ופירש"י קיבוריא קמח שאינו יפה שעושין ממנו פת קיבר וקורין שאנדיר עכ"ל. וא"כ לא ק"מ על פירש"י דהא עיסה כזה חייבת בחלה:

אלא . ופי' הדראה ע"ד סגי נהור ובסי' תנ"ד ס"ק א' כתב מ"א וז"ל מוכח קצת (דסובין ומורסין) דבא לידי חימוץ מדיוצאין בהם ידי חובת מצה. ואפשר לומר כיון שהוא ממין הבא לידי חימוץ יוצא בה י"ח ע"כ. ותמיהני הלא משנה ערוכה היא בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ט) אין שורין מורסן מפני שהן מחמיצות: