קרבן נתנאל על פסחים כז

נוקשה . דבריו תמוהים דבפירש"י שלפנינו דף ל"ו ד"ה אין לשין כתב אבל חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהר להחמיץ עכ"ל אין נשמע מזה שס"ל דלקי על נוקשה וביותר בפ' אלו עוברין סי' א' וסי' ו' בעצמו מסיק שם דשיאור ישרוף אבל לא לקי עליה.

דלקמן . דף ל"ט ע"ב ובתוס' דמנחות דף נ"ג ד"ה אין מחמיצין דחו קושיא זו ע"ש:

ותיקא . ובמנחות האריכו קצת בקושיא זו ואין לומר דאיירי ע"י שימור דא"כ מיא ומלחא נמי שרו. ובתשובת ראב"ח חלק ב' סי' ע"ד רצה להוכיח מדברי תוס' אלו דס"ל דמלח מקרי תולדה דמים דלא כהטור דאלת"ה ל"ק מהך דותיקא דאסור דא"א לשומרן דהוי מי פירות עם מים שא"א לשמרן שרש"י פסק כחכמים דאין לשין. ואחר זה חזר מדבריו דא"כ עדיין תקשי לך לפי' תוס' אמאי שרי ותיקא משחא ומלחא הא הוי מי פירות עם מים אצ"ל דבטל מיעוט מלח לגבי משחא כמ"ש הר"ן א"כ אית לן למימר דמלח מי פירות הוא ומ"מ מקשין תוס' שפיר אי ע"י שימור ע"י מלחא ומיא ג"כ שרי וליכא למימר דהוי מי פירות עם מים דהא מיעוט מלח בטיל לגבי מים וכ"כ מהרש"א דף ל"ח גבי רביעית היא ומתחלק לכמה עיסות ס"ל ג"כ דבטיל מיעוט מי פירות לגבי מיא. ובס' מ"א סי' תס"ב ס"ק א' נסתפק בזה ונעלם דבריהם ממנו גם בס' פ"ח א"ח סי' תס"ז ס"ק ט"ו השיג על של"ה ואוסר מים מעוטים כל שהוא עם מי פירות וכבר הוכחתי מקושיות מהרש"א דליתא. אך מהרש"א תי' עוד דכהנים זריזין הן כדאיתא לעיל (פסחים דף ל"ו) גבי פושרין ע"כ. ותימה דהא יציקה ובלילה שרי בזר. ול"ל דבמקום זריזין קאמר הא ליתא דלחמי תודה ורקיקי נזיר מעשה שניהן חוץ לעזרה הוי כדפירש הרמב"ם פ"ט מהל' מעשה קרבנות:

וכן . היינו לשיטת ר"ת דס"ל חמץ נוקשה מדאורייתא רק משש שעות עד הלילה דהוה מדרבנן כמ"ש רבינו בשמו בפרק זה סי' ב'. אבל מפירש"י שם נראה דס"ל חמץ נוקשה מדרבנן מש"ה אין מקשין תוס' מהאי דכל המנחות על פי' רש"י דמש"ה מוקי ריש לקיש מגבלו במים דהוה חמץ גמור אבל בלא מים נוקשה מדרבנן הוא וא"א לומר דאשר תקריבו אתיא לרבות חמץ נוקשה:

ואין לומר דהך דריש לקיש כו'. דא"כ אמאי איצטריך ליה לר"ל למימר דמנחת נסכים מגבלה במים. לכאורה דברים אלו אך למותר דהא כבר כתב כן בשם ר"ת. וצ"ל דרבינו מפרש לה דברי ר"ת למה צריך הוכחה זו מהאי דכל המנחות ולא סגיא ליה מהך (דקמחא) [דחצבא] דאבישונא ומהד דוותיקא משום דאיכא למדתי דלית ליה לריש לקיש הך דאבישונא והך דוותיקא דהיא מימרא דר' שילא אבל מהך דמנחות דהוא מימרא דר"ל גופא מוכיח שפיר:

דחמץ . מפירושו נראה דס"ל לרבינו דתפות שריסקה איירי לענין מנחות וליתא דהך מתני' היא בפ"י דמס' תרומות וכמ"ש תוס' שם וכן מורה הלשון מדקתני אסורה. וא"כ אין לנו להוכיח מזה דנוקשה פסול למנחות איברא בתוס' בפסחים ובמנחות הוכיחו כן מהאי דקאמר בריש פ' כל המנחות (מנחות דף נ"ג) שיאור דר"מ לר"מ נוקשה הוי ופסול למנחות:

וחכ"א תאפה מיד. וכ"כ הב"ח בסי' תס"ב:

והשתא . לכאורה משמע שרבינו הבין בהרי"ף שמי פירות עם תערובת מים אין מחמיצין כלל. ומש"ה שפיר תופס עליו מהך דוותיקא ומהך דמנחת נסכים. וכן משמע עוד במה שכתב לקמן סי' כ"ג כ"ד בהך דוותיקא לפי' הרי"ף ע"ש. ומה שהביאו לזה היינו מדלא הזכיר הרי"ף שצריך שימור בלישה. אלא שאם תפרש כך יהיה דברי רבינו סותרים אהדדי שהוא עצמו כותב בפ' אלו עוברין סי' א' וז"ל ומה שפסק רב אלפס לעיל כר"ע דמי פירות אין מחמיצין אפי' עם מים היינו לענין לישת העיסה שאינם ממהרים להחמיץ ויכול לשומרה מחימוץ כמו שאר עיסה וכו'. וצ"ל אח"כ כשראה דברי הרי"ף שכתב הכל ע"י מים חזר רבינו מדבריו הראשונים ומוכרח לומר דמחמיצין אלא שאינם ממהרים להחמיץ וזה דוחק גדול. ועוד לפי' זה צ"ל דהא דקאמר ר"ל אין חייבין על חימוצו כרת לאו דוקא אלא אפי' איסורא לית בהן. ול"ל דלא קי"ל בהא כר"ל דהא הרי"ף קאמר להדיא דהא לא אשכחן אמורא דפליג עליה. ועי' בספר מים עמוקים ח"ב סי' ע"ד. ועוד קשה מאי פריך מהך דמנחת נסכים דהא הרי"ף פסק כר"ע ור"ע ס"ל לרבות לחם הפנים אבל לא מנחת נסכים והיינו טעמיה דר"ע ס"ל מי פירות אפי' בתערובת מים אין מחמיצין. וצ"ל שקושיתו הוא למה שכתב הרי"ף דהא לא אשכחן אמורא דפליג עליה דריב"ל. הא ר"י מהפך הפלוגתא ואומר דר"ע ס"ל מנחת נסכים לחימוץ ואליבי' צ"ל דמי פירות עם מים מחמיצין. א"כ הלשון כדפרישית לעיל מגומגם. ועוד קשה היאך ס"ד דהרי"ף ס"ל אליבא דר"ע דמי פירות אפי' עם מים אין מחמיצין כלל א"כ ל"ל לר"ע לחם עוני למעט מצה עשירה הא לא יכול לבא לכלל חימוץ וכבר נלמד מהיקשא מה דלא אתי לכלל חימוץ אינו יוצא ידי מצה במינים אלו. ועי' בל"מ ואם נאמר במה שכתב מי פירות בתערובת מים אין מחמיצין רצונו שאין ממהרין להחמיץ. ע"כ צ"ל דהך וכן ההיא דמנחת נסכים כדפרישית לעיל ט"ס הוא. אבל מהך דוותיקא מותיב שפיר מדחילק בין מיא ומלחא למשחא ומלחא משמע דמיא ומלתא אסור אפי' ע"י שימור דממהרין להחמיץ דאלת"ה ה"ל לאוקמיה תרווייהו במיא ומלחא וזה ע"י שימור. ומה שכתב לקמן סי' כ"ג וכ"ד לפנינו תראה מה שפירשתי שם על אופן זה ומ"מ לא נתקררה דעתי וצריך לי לעשות עיון רב בזה. ולכל הפירושים קשה מאי פריך מהך דוותיקא ולפי' ראשון נמי מהך דמנחות הא קתני ושוין שאין לשין בפושרין והמנחות נילושין בפושרין. כמו כן הך ותיקא מבשלין וקודם הבישול נעשו פושרין. אם לא שנאמר דהך ושוין אינו קאי אלא אם נילוש במים לתוד. אבל בתערובת מי פירות לא. ורבינו ס"ל דמלח מי פירות הוא כמ"ש הטור ולכך פריך שפיר מהך דוותיקא וממנחת נסכים. ואם תקשי לך א"כ מאי פריך בשמעתין אהד דושוין ממנחות. י"ל דה"פ מדקתני כל המנחות נילושת בפושרין וכולל מנחת קנאות שאין בהן שמן ומלחמי תודה ורקיקי נזיר דרביעית שמן מתחלק לכמה עיסות:

ועוד נראה לי דליתא להך דיוקא כו'. עד ור"ע דשרי לא שרי אלא מי פירות לחודייהו בלא מים. ואפשר לומר דרב אלפס דקדק דע"כ מוכח דר"ע מתיר אפי' ע"י מים דאלת"ה קשה אמאי אמר אע"פ שאין לשין מקטפין אתיא לת"ק. הא איכא למימר דאתיא כר"ע וה"פ אע"פ שאין לשין מי פירות עם תערובת מים מ"מ מקטפין בו:

היינו . אבל מצה שנילוש במי פירות מצה עשירה מקרי ודלא כהרמב"ם בפ"ו שעיסה שנילושה במי פירות יוצאין בה בלילה הראשונה ולא מקרי מצה עשירה אלא דוקא כשנילושה ביין שמן ודבש. והיינו דדייק כן מדאמר ר"ע פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש. וצ"ע הא הוא גופיה פסק בפ"ה דכל מי פירות עם מים ממהרין להחמיץ וא"כ אמאי קתני בברייתא אין לשין העיסה ביין שמן ודבש. כמו כן ריש לקיש דקאמר עיסה שנילושהביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת וצ"ע:

וי"ל . זה ניחא לשיטת ר"ת בסמוך סי' ט"ז. אבל לדעת רבינו שמשון כשלש עיסה גמורה ודעתו לבשלו במים או לטגנה בשמן פטור מן החלה וכ"ש שלא מקרי לחם לענין המוציא קשה ונ"ל דלר"ש איירי דגלגל העיסה אדעתא לאפות ואח"כ נמלך לעשותה אותה חלוטה ובכה"ג אף לר"ש חייבת בחלה ומברך עליה המוציא. אמנם קשה לפי מ"ש מ"א בסי' קס"ח ס"ק ל"ב דאף לר"ש אינו מחייב אלא בחלה דבחלה חייב בשעת לישה. אבל המוציא בא בשעת אפיה כיון דבשלה או טגנה אינו מברך המוציא קשה היאך ממעט חלוט דהוי מצה עשירה תיפק ליה דלא מקרי לחם לענין המוציא ורבינו מסכים לפי' ר"ש כמו שכתב הטור י"ד סי' שכ"ט שכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. ע"כ נ"ל דלר"ש ודאי מברך המוציא בנמלך והיינו טעמיה כמו שתאמר לשיטת ר"ת כיון דעשה עיסה עבה כמו שרגילין לעשות מהן לחם אף שבישל או טיגנה מ"מ הוי לחם באשר שיש להם תוריתא דנהמא ע"כ לחם הוא. אף קצת בני אדם אופין לחם זה בתנור ויש מהם לקמץ העצים מבשלין או מטגנין אותו מ"מ לתם גמור הוי. ור"ש תופס על ר"ת דע"כ הבישול מבטל מתורת לחם מההיא דרקיק מבושל. אמנם כשהיה דעתו לאפות ונמלך לבשלה. בזה מודה הר"ש דאמרי' שזה על דעת ראשונה הוא עושה שרוצה לאכול אחר בישל בתורת לחם. הואיל ויש בו עדיין תוריתא דנהמא והוי לחם גמור. משא"כ ברקיק מבושל כוונתו ע"י בישול לבטלה מתורת לחם ולעשות כמו תבשיל וגבי חביצה כמו כן. ודברי הטור נכונים כמו שפי' הב"ח גם מה שכתב שם לפרש דברי ב"י הוא דוחק וכפי מה שפירשתי יבא על נכון ובר מן דין אף לשיטתו דברי ב"י שרירן דהא ר' ירוחם דמחלק בין חלה למוציא. מ"מ הביא שם ב"י בשמו בלחם העשוי לכותח כעבין מברך המוציא כיון דעשה כצורת גלוסקאות ע"ש.

ולחם עוני. דחליטה משוי למצה עשירה כעיסה עבה: