קרבן נתנאל על פסחים יז

ורש"י . ברש"י שלפנינו לא מצינו. אך בתוס' יש הוכחה זו:

והגאונים . ומהם הרי"ף והרמב"ם גם בעה"מ ועי' בפ' זה ריש ס"ב מה שמביא בשם בעל המאור:

וי"ל . ובתוס' תירצו דמשמע להו כדדרשינן לעיל הנותר בשריפה ולא דבר אחר בשריפה:

לכך לצאת ידי הפוסקים כר' יהודה:

אם . וקשה לי מה ראיה זו הלא חכמים פליגי ואמרו לו אינו מותר לשנות. מטעם אע"פ שמחמיר בשריפתן מקיל הוא באפרן שהנשרפין אפרן מותר והנקברין אפרן אסור. וצ"ל דה"ק שיחמיר לשורפה ולקבור האפר כדי שלא יהנה ממנה. כמ"ש מ"א ליישב דברי רמב"ם בסי' תמ"ה ס"ק א':

ואף . מדפירש"י דף י"ב שלא בשעת ביעורו בתחלת שש וכל שש. משמע בשעה אחרינא שלא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר. והקשה הטור בסי' תמ"ה וז"ל ואינו נראה כן מפירושו שהוא פי' דלר"י אפי' יוצא בשיירא הוא דוקא בשריפה. וכוון למה שכתב רש"י דף כ"ז ע"ב ד"ה שאם לא מצא עצים ע"ש. ונראה ליישב דהתוס' דף י"ב הקשה על פירש"י דבשעת ביעורו היינו אחר חצות. דהשבתתו בכל דבר. הא מנותר יליף ר"י דחמץ בשריפה ונותר אחר איסור טעון שריפה וקושיא אלימתא היא וצ"ל דלאחר חצות התורה עשאתו להשבית בכל דבר כדכתיב תשביתו בכל דבר. וזה שיליף ר"י מנותר היינו זמן ביעור חמץ מדרבנן דילפינן מאיסור נותר נמצאנו למידין אם הולך בשיירא ג"כ חכמים הטילו עליו לבער בכהאי גוונא נמי ילפינן מנותר כיון דחייבו חכמים לבער משא"כ שעה חמישית או מקודם שאינו הולך בשיירא השבתתו בכל דבר: