קרבן נתנאל על פסחים טו

והיא חצניעהו ובתוס' תירצו דיש לחלק בין חיה לחולדה דחיה לא מצנעה כולי האי. כמו חולדה הטומנת בחורין וסדקין. ורבינו נאיד מזה דאם חיה לא מצנעה כולי האי עובר בבל יראה כמ"ש רבינו לעיל בפ"ק סי' ט' ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהיה לך חמץ במקום הראוי לראות אע"פ שאינו יודע שהם בביתו מ"מ בל יראה איכא ע"כ וע"ש מ"ש שם:

וה"פ . אבל חיה דאי משיירא מצנע ליה אימא לא קמ"ל דלא חיישינן שיעלים עיניו מהם. ואי תנא חיה ה"א חיה דאף אם מחמת טרדה יעלים עיניו מהם ומשיירי מיהת מצנעה ולא עבר אבל יראה דמצנעת שפיר בחורין במקום שאין ראוי לראות אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי בבל יראה קמ"ל דלא חיישינן שיעלים עיניו מהם:

ומהאי . ר"ל דהתם נמי דבטלה דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל לה אסור. ויש לתמוה הא בפ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ד) אמרי' אי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי. אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס אי בעיניה דקא שריף וקאכיל בטלה דעתיה אצל כל אדם אי מישטר קשטר ואכיל לית ביה כזית בכדי אכילת פרס. והבנתי דברים אלו ע"פ מה שמצאתי בב"י סי' תמ"ב שכתב שם ליישב דברי הרמב"ם וזהו דפליגי ר"א וחכמים דלר"א לוקה בכותח היינו כשאוכל הכותח בעין כיון שהוא אוכל כזית בכדי אכילת פרס חייב עליו ולא אמרי' שבטלה דעתו אצל כל אדם. אלא שחכמים פליגי עליו וסברי דלא לקי עליה משום דבטלה דעתו אצל כל אדם וע"ש באריכות ולפ"ז איכא למימר דר"י ברצלוני פסק כר"א כדעת הרמב"ם. ואף לדעת רבינו דבפ' אלו עוברין סי' ב' פסק כחכמים מסיק שם אף דמלקי לא לקי עלייהו אבל איסורא מיהו איתיה וע"ש בחידושי:

אבל . וקשה לי הא דבריו סותרים מה שכתב רבינו לקמן ריש פ' אלו עוברין סי' א' דשכר המדי ואינך דחשיב מותר להשהות ודוקא בשכר של שעורין אוסר שם. וי"ל דכל זה מדברי ר"י הברצלוני:

ועוד . וקשה דהא הי"א נמי לא אמרו אלא בהנאה וא"כ במאי קמיפלגי. ופי' מצאתי במ"א סי' תמ"ב ס"ק י"ג דה"ק אלא בהנאה קאמר דאין שם חמץ עליו דלאו אורחא דארעא למיכל פת חרוך כל צרכו. אבל גבי מורייס דאורחיה למיכל הכי אסור אפי' בהנאה דה"ל כשאר חמץ שעבר עליו הפסח. ומזה הקשה שם על הטור דכתב ואלמורי שעושין קודם הפסח מפת שרוף אסור לאוכלו אחר הפסח ע"כ הלא לפי פי' זה אפי' בהנאה אסור. ולי לק"מ דהטור אוסר באכילה משום דאחשבי' אפי' למאן דלא ס"ל הך סברא מ"מ אסור באכילה מטעם שמא לא נחרכו יפה אבל מפני התערובות אזיל לשיטתיה דמסיק בסוף סי' תמ"ז דמותר לערב לכתחלה חמץ אדעתיה דלשהותו וכ"פ בסי' תמ"ב כשיטת הרי"ף וזהו דעת הי"א מה שהביא רבינו פה. אמנם פי' מ"א צריך לימוד היאך מוכח דאסור בהנאה מדלא קתני מותר באכילה. ונראה דה"פ די"א הראשון ס"ל דמורייס מותר באכילה. מטעם זה דחמץ גמור ע"י תערובות מותר בהנאה וחירוך קודם זמנו אפי' בעין מותר בהנאה. וחירוך ע"י תערובות מעלין חד דרגא שמותר אפי' באכילה. וחולק עליו דמוכח דאסור באכילה דא"כ הל"ל רבותא יותר חירוך קודם זמנו מותר באכילה ולפ"ז צדקו דברי הטור ונכון: