קרבן נתנאל על פסחים יד

יש . וזה שאמר בתלמוד והלכתא כוותיה דשמואל נוסחאות אלו הגאונים הוא אבל הרמב"ם ור"י ורבינו לא גרסי כן:

וחזרינן . ובטור סי' תל"ג וא"א פסק כרב. איני יודע מנין לו דאע"ג שכתב דברי הרמב"ם ור' יונה לבסוף מ"מ לא פסק כן בפירש וזה דרך ידוע בכל מקום שכותב רבינו פסק משמע שפסק כן בפי' ולא ה"ל לכתוב אלא ומסקנת א"א כרב אולי קים ליה לרבינו דמ"ש הרא"ש בסוף טעמים לדברי ר' יונה הוא מדברי הרא"ש דמביא ראיה לדבריו לא שהם דברי ר' יונה עצמו ונמצא לפי זה דפוסק כר' יונה ב"ח סי' תל"ג ס"ק י"ב. וקשה אם המה דברי רבינו תקשי לך דידיה אדידיה דהא בפ' המגרש סי' ז' כתב וז"ל שם אע"ג דרב מכשיר וקי"ל כרב באיסורי. ה"מ לגבי שמואל לחודיה. אבל הכא דכולי אמוראי סברי כשמואל לית הלכתא כרב. והכא פסק כרב אף שכולהו תנאי תנו כשמואל. אלא הך כללא דכייל ליתא אף שכתב ופסק א"א כרב כוונתו מדכתב דעת הרמב"ם ור' יונה למסקנא. וכל זה סיום דברי רבינו יונה. וטעמיה דהרמב"ם ורבינו דפסקו כר' יונה ולא מטעמיה אך דמסתבר טעמיה דרב דלשון מתני' מסייע ליה דדייק חיצונות דתנן ברישא ואך שלא תאמר כל שתי שורות מקרקעית המרתף עד שמי קורות להכי מסיים שהם עליונות ואי כדברי שמואל הל"ל שתי שורות העליונות שהן חיצונות:

ולאחר הפסח. כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בחמץ של היתר ויאכלנה: הדרן עלך אור לארבעה עשר פ"ב