קרבן נתנאל על פסחים י

דאינה . וזה אינה מצות עשה מן התורה:

ודרשינן לעיל. דף ד' ע"ב:

ועל . אבל הרמב"ם בפי"א מהל' ברכות מפרש דהברכה קאי על העבר משום שאחר שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור. ומפרש הסוגיא בשיטה אחרת כמ"ש הכ"מ. וזהו שדייק רש"י בד"ה מעיקרא כו' ביעור היינו נמי בדיקה. דלפי פירושו דלא כשיטת הרמב"ם ושלא תקשי לך א"כ אמאי מברך על ביעור ולא על בדיקת חמץ לכן פירש דביעור היינו נמי בדיקה וכפי דרך שפי' רבינו:

מידי . הקשה מהרש"ל דאינו דומה לעשיית סוכה ולולב שלא קדם מצותן לרגל. מש"ה סמכינן אזמן דרגל כיון דתחלת מצותן היא דרגל ומצות סוכה באים כא'. משא"כ גבי בדיקת חמץ אינו מברך זמן לא על תחלת הבדיקה ולא על התחלת מצות ביעור שהוא משעת זביחת הפסח. ועי' ב"ח וט"ז בדוחק. ולק"מ דבא"ח סי' תרמ"א הביא ב"י בשם מרדכי וז"ל והאידנא לא מברכינן שהחיינו על עשיית סוכה כמו שעשאו בימי החכמים התנאים והאמוראים לפי שבזמניהם שכל א' היה עושה סוכה לעצמו לפיכך היה מברך אבל עתה שא' עושה לק' אין נראה שיברך העושה ושאר לא יברכו וסמכינן אהא דאמרי' רב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא וכן עמא דבר ע"כ. ה"ה הכא מהאי טעמא אין נראה שיברך הבודק ושאר לא יברכו מש"ה מסדר ליה ג"כ אכסא דקידושא. ומפני זה ג"כ לא מצינו שהיה מברך שהחיינו על זביחת הפסח:

שאין . פי' שאיסור הוא מן הדין דהא כייל הדיבור בין ברכה לתחלת בדיקה עם השיחה לאחר שהתחיל הבדיקה וע"ז מסיים רבינו שאין נראה לו כי אם לכתחלה יש ליזהר:

ה"ג שצריך. וכן בתשובה כלל י"ד ובטור:

מידי . ובט"ז סי' תל"ב ס"ק ג' גמגם בזה דסוכה וסעודה אם ירצה יכול להפסיק באמצע ולא יאכל יותר משא"כ בבדיקה דלא סגיא ליה כל שלא גמר הבדיקה וממילא כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו ע"כ ואין דבריו מדוקדקים דה"נ יכול להפסיק מבדיקה זו ויתן רשות לאחר לבדוק השאר ויברך כמ"ש מ"א ס"ק ו':

בין . מנחות דף ל"ו. ועיין שם פירש"י ור"ת:

א"כ . בשסח משום דתרי מצות נינהו:

פי' . ולדברי הרמב"ם כפי מה שמפרש הכ"מ דוקא על ביעור משום שאחר שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור. וכן לפי' ריב"א דבסמוך דוקא על ביעור דהא אפשר לעשות ע"י שליח:

אשמעינן . דקדק לאשמעינן תרווייהו דוקא טעמא והלכתא ובזה נסתלק מה שנתקשה הט"ז א"ח סי' קס"ז ס"ק ד' מהא דפ' שלשה שאכלו (ברכות דף נ') דאמר רבא בהדיא פלוגתא למה לי ע"ש:

דכל . וא"ת א"כ אמאי חתר רבינו למצוא טעם מה שמברכין על ביעור להשמיענו חידוש בברכה זו תיפוק ליה דכל מצות הנעשות מיד שייך לברך עליהן על. וי"ל דמצות ביעור יש לה משך זמן וכ"כ מ"א בסי' תל"ב ס"ק ב' בהשיגו על הב"ח ע"ש. ובזה ניחא מ"ש לאשמעינן דגם זה להבא משמע ושלא יטעה לומר דעל ביעור לשעבר. ואם בירך כך לא יצא. קשה הא זה כבר ידעינן מכל הברכות שמברך עליהן עובר לעשייתן ומברכין בעל. אלא דגבי ביעור הוא החידוש אפי' שיש לה משך זמן וראוי לברך לבער ואלו אמר בעל כיון דאפשר למימר בהו לבער משמע מעיקרא כ"כ הר"ן בשיטתו דמ"ד לבער הכי ס"ל וז"ל דמ"ד לבער דכיון דחיובא עליה רמיא אע"פ שאפשר ליפטר ממנה ע"י אחר מצי אמר לבער. ואלו אמר בהני על כיון דאפשר למימר בהו לבער משמע מעיקרא ומיהו כשנעשית ע"י אחר דלא מצי למימר לבער דלאו עליה רמיא כי אמר על ביעור לא משמע מעיקרא ע"כ ועי' במעדני מלך פ' כיצד מברכין סי' ט"ו:

על הפרשת תרומה. ובגמ' שלפנינו בתוספתא דברכות פ"ו להפריש תרומה:

על אכילת מרור. כן הגירסא בפ' בתרא דף קי"ד וכ"כ רבינו סי' כ"ו וגי' הר"ן לאכול מרור:

יש . אע"ג דקי"ל כבתה אין זקוק לה מ"מ יש שיהוי עד שתכלה רגל דאי לא מדליק מצי מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן. א"נ שצריך ליתן כשיעור עד שתכלה עי' מ"ש רבינו פ' במה מדליקין סי' ג' ולפי' ר"ת שפיר מברכינן לקבוע מזוזה דיש שיהוי במצוה שכל זמן שדר בו יש בו חיוב קביעת מזוזה וכמו כן על עשיית מעקה צריך לברך לעשות מעקה מטעם זה:

אבל . פי' שאומרים ד' פעמים הודו לה' כי טוב שאינו בנוסח המזמור. משא"כ בקריאת מגילה אף שהצבור אומרים ד' פסוקים אין זה קרוי הפסק כי אינם אומרים רק אותן פסוקים שהמה כתובים בספר:

ומה שמברכין להכניסו. הא המצוה נעשית מיד:

תדע . והיה ראוי לברך קודם המילה דכל הברכות צריך להיות עובר לעשייתן. ועוד יש לפרש דהא מברכין אותה לאחר המילה ולהכניסו משמע להבא. אבל הא דכל הברכות צריך להיות עובר לעשייתן איכא למימר דל"ק לרבינו דס"ל כתירוץ התוס' דה"מ כשהמברך עצמו עושה המצוה. ולפ"ז אין מקום לדברי מהרש"א בתוס' ד"ה בלבער. איברא מהרא"ש סוף פ' ר"א דמילה סי' י' שם מוכח כדבריו ע"ש:

לתקן . תי' זה ר"ת לשיטתו דס"ל דמברך תמיד להניח על של יד ועל מצות על של ראש אפי' כשלא סח בינתים:

דמצוה . ובפדיון הבן נמי פודין ע"י שליח ודלא כרמ"א סי' ש"ה ועי' בש"ך וט"ז שם ומש"ה מברך על פדיון הבן:

ועל . ובמגילה שמברכין על הקריאה אמרינן בעל. וכ"ת נעבד איפכא במגילה על השמיעה ובלמ"ד ובברכת שופר על התקיעה ובעל. תי' הר"ן לפי שבמגילה יש פיסוק אותיות שצריך לשמוע אותן תקנו ברכתה על קריאתה ללמד שלא בקול בלבד הוא יוצא אלא בשמיעת קריאתה אבל בשופר אין לשון תקיעה מוכיח פיסוק קולות יותר משמיעה ע"כ ועוד י"ל דבשופר אם שמע ט' תקיעות מט' בני אדם יצא מש"ה מברכין בקול משא"כ במגילה דצריך לשמוע ולכוון לכל תיבה ותיבה:

לא פלוג. אע"ג דלענין שינוי לשון לית לן למימר דלא חלקו דהא המל אומר על המילה ואבי הבן אומר למול. שאני הכא כיון דטבילת כלים אפשר לקיים ע"י שליח ואפי' ע"י נשים ועמי הארצים פן יבאו לטעות שיברכו בכלים ג"כ לטבול. או להיפך שיברכו על בטבילת גופם. מש"ה לא פלוג:

וגם . ר"ל משום טבילת כלים וטבילת הגר. אבל משום חד מאי אולמא הך מהך כמו גבי מילה:

אורחא . והר"ן תי' משום דצריכי להשתתף בפריטי בחנוכה ובשבת:

וכן . מפני חביבות שבת מדליק בעצמו. א"כ כ"ש אבי הבן מפני חביבות המצוה פשיטא שהוא מוהל בעצמו ומברך למול וכמו שפסק הרמב"ם דבאבי הבן מברך למול. א"נ איכא למימר דשאני גבי נר שבת וחנוכה שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות המצוה ושויה עליהם כחוב ומש"ה אינו ניכר ונראה דאפשר לעשות ע"י שליח. משא"כ גבי מילה אפי' באבי הבן רובם שאינן מוהלים בעצמם וניכר וידוע לכל שנעשה ע"י שליח מש"ה אפי' באבי הבן כשהוא מל בעצמו מברך בעל וצ"ע:

מברכין . ובהפרשת תרומה כיון שנעשה ע"י שליח איכא למימר דבאמת מברך על הפרשת תרומה כמו שס"ל ר"ת. אמנם הר"ן מיישב לשיטתו דמברך להפריש תרומה. שכיון שהשליח אינו נכנס לתרום כי אם בדעת בעלים דהא קי"ל מה אתם מדעתכם אף שלוחכם מדעתכם לא הוי נעשה ע"י שליח:

ולפי טעם זה מברכין לאכול מצה ולאכול מרור. ובקביעת מזוזה מברכין לטעם זה על קביעת מזוזה. ועלמא בתר שיטת ר"ת גררין ומברכין על אכילת מצה ומרור ולקבוע מזוזה ועל עשיית מעקה. נמצא לפי מה שמסיק הרקנטי לברך על קידוש השם. לשיטת ר"ת צריך לברך בעל. ודלא כשל"ה בשער האותיות דף ס"א ע"ש. שכתב שרבינו מסכים לדעת הריב"א הא רבינו פ' ערבי פסחים גורס על אכילת מרור. אמנם עדיין חל עלינו חובת ביאור דבש"ע א"ח סי' תע"ה פסק במצה ומרור בעל. ובש"ע י"ד בהל' חלה סי' שכ"ח שמברך להפריש תרומה או להפריש חלה. הוי כתרי מילי דסתרי אהדדי. ואומר אני משום דמצות חלה בזמן הזה מדרבנן אפי' בארץ בשאין כל ישראל עליה כמ"ש בסי' שכ"ב. וכמה חילוקים שיש בין חלה דאורייתא לדרבנן ולהורות שהחלה שאנו מפרישין עכשיו שהיא מדרבנן מברכין בלמ"ד שעתיד לבא שנזכה להפריש חלה מדאורייתא עי' בפ' ר"א דמילה סי' י' לענין ברכת מילה גריס בעל. או למול:

דאכתי . ובגמ' מייתי עליה דרב חסדא תנ"ה טבל ועלה בעלייתו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. והקשה בש"ך י"ד סי' י"ט ס"ק ג' על הגהת בפ"ק דחולין דכל מצות שלא בירך עליהן קודם עשייתן מברך אחר עשייתן. א"כ מאי ראיה מייתי דלמא לא אמרי' הך סברא אכתי גברא לא חזי. ושאני הכא דקתני טבל ועלה דיעבד וזהו הדין בכל המצות. ולי לק"מ דלדברי הגהה ה"פ תניא נמי הכי ולסייע לדברי רב חסדא דאמר כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן מדקתני דיעבד טבל ועלה ולא קתני טובל ועולה וכ"ת דלפי האמת ס"ל לרב חסדא הך סברא דאכתי גברא לא חזי. אמאי לא קתני טובל ועולה י"ל דהגהות ס"ל כפי' הגאון דרב חסדא לא אמר אלא בטבילת הגר והברייתא איירי בשאר חייבי טבילות:

אבל . אפי' בעל קרי מותר לברך מדאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף כ"ב) נהוג עלמא כתלתא סבא כר"י בבעל קרי שיכול להתפלל ולברך וללמוד קודם תפלה: