קרבן נתנאל על נדרים עא

יפר וכו' וחכמים אומרים יפר. היינו אפילו אחר כמה ימים דזהו יום שמעו כ"פ רבי' שלהי נערה המאורסה וכ"פ בש"ע בסי' רל"ד:

הרי זה מופר. כר"ע וכרב חסדא ועמ"ש בפ"ג סי' י"ב:

אם היא עושה לו גנאי הוא לו. וכן מה שאינה רשאי לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תאסר עליו גנאי הוא לו הלכך אינו מיפר לה לעולם אלא בעודה תחתיו. וכן הוא בטור. ותימה מה הוצרך רבינו לטעם זה הא פסק לעיל בסימן א' כשמואל ולוי הנאת פלוני עלי מיפר. וע"כ אי משום עינוי נפש או דברים שבינו לבינה ותירץ הל"מ בפי"ב דלפי מ"ש רבינו בפירושו דף פ"ב ע"ב לרבי יוסי הנאת פלוני עלי לא הוי דברים שבינו לבינה ומתני' כר' יוסי דהא כוליה פירקין ר' יוסי היא. מש"ה איצטריך לטעם זה. אבל קשה כל זה ניחא בפירושיו שכותב טעם זה. אבל בפסקיו שפוסק כרבנן דר' יוסי ולרבנן כפי מ"ש לעיל אפילו עינוי נפש הוי הנאת פלוני עלי. א"כ עדיין קשה מה הוצרך טעם זה בפסקיו. גם על הטור קשה שכתב ג"כ טעם זה כמו שהקשה הל"מ בעצמו והמחוור כמ"ש הש"ך בסי' רל"ד ס"ק מ"ה שהביא דעת רבינו יונה דכי אמרינן שהבעל או האב מפירים אפילו לא חל הנדר. דוקא כשתלתה הנדרים בדבר שיש בו עינוי נפש או בדבר שבינו לבינה כגון האי שאני נהנה לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך. או נטולה אני מן היהודים אם אני משמשך אבל אם תלתה בדבר שאינו עינוי נפש ואינו בינו לבינה כגון קונם יין אם אלך למקום פלוני אינו מיפר עד שיחול הנדר כלומר אע"ג שעיקר הנדר הוא מעינוי נפש כמו קונם יין כיון שלא תלתה בדברים של עינוי נפש או בינו לבינה אינו יכול להפר עד שיחול. ומש"ה ניחא דברי רבי'. והטור דהוי גנאי לו ומחשב לדבר שבינו לבינה מש"ה יכול להפר אע"פ שלא חל הנדר. ולפ"ז מוכח דרבינו וטור ס"ל כדעת רבינו יונה ודלא כדעת הרמב"ם פי"ב אמרה יין זה אסור עלי אם אלך למקום פלוני הרי זה מיפר אע"פ שלא חל הנדר. ולכן אין להקל כשלא חל הנדר אין הבעל ואב יכולין להפר כ"א כשתלתה התנאי בדבר שיש בו עינוי נפש או דברים שבינו לבינה:

גבי ארחץ ולא ארחץ. ושם כתב רבינו בפירושו דאתיא נמי כרבי נתן וחזר כאן בפסקיו: