קרבן נתנאל על נדרים סג

את"ל בעל מיפר בלא שמיעה. צ"ע כיוו דדרך רבינו לפסוק כאת"ל. א"כ אמאי כתב על האיבעיא קמייתא דלא איפשטא. תפארת שמואל. ואני כתבתי בכללים. דאין דרך רבינו לפסוק כאת"ל ושיטת הגאונים היא דפסקו כאת"ל ע"ש וכ"כ הב"ח בסי' רל"ב דרבינו לא קים ליה כהאי כללא:

ה"ג הרמב"ן ז"ל. דהא הרמב"ם פסק דמיפר לשתי נשיו בבת א':

בוגרת ששהתה. כ"ה גי' רבינו. והפירוש עי' מ"ש רבינו לעיל (נדרים דף ע') בפירושו ד"ה הא גופא אבל גי' הר"ן ורש"י וששהתה ע"ש.

ואלמנה שלשים יום. היינו משעת תביעה כן מסיק רבינו בפ' אע"פ ס"ס י"א. והא דלא תני בתולה לאחר ששהתה שנים עשר חדש. י"ל דכ"ש מבוגרת דיצאת מרשות אביה ומ"מ אין הבעל יכול להפר לכ"ש נערה דעדיין ברשות אביה:

פליג אדריב"ל. וגם אדרב ור' חייא:

אין כאן מקומו אלא לקמן בשמעתין (נדרים דף ע"ז) בענינא אי פותחין בחרטה דאי אין הלכה כאותו זוג ע"כ צריכין לפרש בדיק גירא כפי' הר"ו דפותחין בחרטה. דליכא לפרש כפי' רבינו. דא"כ הני אמוראי עבדו עובדא כמ"ד מעת לעת. וא"כ איך הביא התלמודא מעשה לסתור: