קרבן נתנאל על נדרים סב

ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא. פירשתי דנ"מ לענין אם קידש אשה ע"מ שאין עליה נדרים. ונמצא עליה נדר זה. אם אמרי' שקיים נדרה אינה מקודשת. ואם ספק הוא מקודשת מספק. ולא כהב"ח סי' רל"ד ס"ק ל"ה שאומר דנ"מ לענין מלקות. וכתב דלדידן ליכא נפקותא:

אמר שמואל דאמר קרא. ובגמרא אומר תניא כוותיה דשמואל. ותמהני אמאי לא הביא רבי' הך ברייתא לדינא וניחא לי דרבי' אזיל לשיטתו בפירושו שמפרש הך דר' נתן הן הן דברי ב"ש. אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר פליגי אתרתי בבא דקתני בברייתא מש"ה בבא קמייתא משנה שאינה צריכה. דהא כבר פסק לעיל סי' ב' כב"ה דסבר מקליש קליש. ואידך בבא נמי א"צ דהא טעמיה דב"ה דארוס מיפר אפי' נדרים שנראו לארוס ראשון וכבר פסק כשמואל בזה:

ואהדרה ביומיה. וה"ה דמצי למבעי' בלא אהדרה אם האב יכול להפר נדר זה אם לא:

ולא איפשיטא. וקשה הא כבר פסק רבינו כשמואל ושמואל ע"כ סבר גירושין לאו כהקמה דמי דהא קתני ונתגרשה בו ביום. ואי כהקמה דמי איך יכול הארוס האחרון להפר מה שקיים הראשון. וי"ל דבאמת הכי ס"ל לשמואל ולא קי"ל כוותיה. ומה שפסק רבינו כשמואל אינו אלא בששמע הארוס ומת בו ביום. אבל לא בנתגרשה ועי' מהרש"א:

ואזלינן לחומרא. נ"מ לענין מה שפרשתי למעלה בסמוך ע"ש:

ולא איפשיטא. מ"מ אם שמע אח"כ מהני הפרה קמייתא שאין צריך הפרה אחרת וכן מוכח בש"ס דקאמר לכי שמענא מפר לה ופריך לכי שמע ליפר לה הוא סבר דלמא מטרידנא. פי' ולא יהיה זכור להפר נדריה וכ"כ רי"ו: