קרבן נתנאל על נדרים סא

שמע בעלה ולא הפר לה. אתא לאשמועינן רבותא טפי דאע"ג דעדיין לא הפר הבעל וכוחו קיים ועוד לא שמע האב ולא נראה לאב ואיכא תרתי לטיבותא חדא דלא נראה לאב ועוד כוחו של בעל חזק קמ"ל דלא. לשון רשב"א. ומזה הטעם הגון לרבי' גי' זו ולא הפר. ורבי' קיצר בפירושיו שלא נתן טעם אלא במה דקתני שמע הבעל. ולשון הטור סי' רל"ז ואפי' שמע הבעל קודם שמת שהיה אפשר לו להפר או ששמע הבעל והפר חלקו ואח"כ מת האב אינו יכול להפר אח"כ חלק האב עכ"ל. משמע בששמע הבעל והפר הוי רבותא טפי מששמע ולא הפר. נראה שהיה לו גירסת הר"ן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע. ולרבותא נקט והפר דה"א איקלש הנדר טובא וה"א תסגי ליה הפרת הבעל קמ"ל:

נשאלין על ההקם. אפי' לאחר כמה ימים. טור. ויש קצת ראיה לדבריו מדלא פשיט האיבעיא ממתני' דריש פירקין ואצ"ל שקיים אחד מהם ואוקמינהו כגון שקיים אחד מהם והפר אחד מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו. והיינו משום דממתני' ליכא למיפשט דאיכא לאוקמיה ביום שמועתו דוקא. אבל מדר"י פשט שפיר דאמורא צריך לפרש דבריו:

ויש מפרשים. וסובר הטור סי' רל"ד שכך היא מסקנת רבי' כדרכו בספרו. ולחומרא הוי קיום:

את"ל כיון דמקיימן היום כו'. וז"ל הרמב"ם פ' י"ג אמר לה מופר לך למחר אינו מופר שהרי קיימו היום דהרמב"ם אזיל לשיטתו דכל את"ל הוא פשיטות. ורבי' ס"ל כולהו לספק ובש"ע סי' רל"ד סמ"ה אמר לה מופר ליכי למחר אינו מופר ולא העתיק שהרי קיימו היום ולשון אינו מופר אית לפרש שאינו מופר ואינו קיים דספיקא הוא. ומש"ה הוסיף רמ"א וי"א דהוי קיום והוא דעת הרמב"ם ומה בין ספק לודאי דהוי קיום אפרש לפנינו:

כמאן דאיתיה דמי. פי' הנדר יש דהא קיימיה לנדרה: