קרבן נתנאל על נדרים נט

ה"ג ר' חזקיה ור' יודן תרוייהו א"ר ירמיה בשם ר' חייא. וכן הוא בר"ן שם.

ה"ג ואומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני. ומ"ש רבינו כך היא מדתו של פלוני זה פי' היה על הגליון:

רבי ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה. ואין הלכה כר"י אלא צריך התרת חכם: הדרן עלך רבי אליעזר. פרק י

כגון הכא שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר. וקשה דלאחר שהתיר החכם נחזייה להאי גברא כאילו לא הקים מעולם דהא חכם עוקר נדר מעיקרא כדאמרי' בכתובות דף ע"ב המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ותני עלה דף ע"ד הלכה אצל חכם והתירה מקודשת דחכם עוקר נדר מעיקרא והוי כאילו לא היתה עליה נדרים מעולם רשב"א. ותי' הר"ן בדוחק. ולי לק"מ לפי מ"ש תוס' שם ד"ה חכם דדוקא הלכה אצל חכם קודם שנודע לבעל. אבל לאחר ידיעת הבעל אע"ג שהלכה אצל חכם דקודם שהלכה הקידושין בטילין מיד שנודע לו דחושש שמא לא ימצא לה היתר ע"ש. וא"כ ה"נ כיון שנתקיים הנדר שעה אחת שוב אין יכול להפר אע"ג דנשאל על הקמה אע"ג דעוקר נדר מעיקרא. והתם שאני דאומדין דעתו שלא התנה אלא משום דסבר שלא ימצא לה היתר:

ולא הפר השני ביום שמועתו. דאי ביום שמועתו אמאי לא יפר דבבת אחת לאו דוקא. אלא כ"ז שלא היה בין הפרה להפרה דבר המעכב הפרה. אפי' הפר זה שחרית וזה ערבית סגי:

ושמע ארוס והפר לה. וה"ה דמיבעיא ליה אם האב הפר ולא הארוס אלא חדא מינייהו נקט. ר"ן ורא"ש. ותמיה שלא ראה הירושלמי הל' א' פשיטא דא מלתא לא הפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה. הפר האב ולא הפר הבעל מהו שתלקה. או מאחר שאם ימות הבעל נתרוקנה אצל האב אינו לוקה ע"כ. מעתה איכא למימר דלרבותא הוא דמיבעיא ליה אי אמרינן מקליש קליש אפי' כשהפר הארוס לחודיה:

ואינו צריך שיפר ביום ששמע הבעל. לאפוקי דעת הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק דסבירי להו שצריכין האב והבעל לשמוע ביום אחד וכ"כ הב"י בסי' רל"ב ומהתימה על הטור שכ' והכי מסתבר מדעת עצמו ולא הביא דעת אביו הרא"ש. ב"ח: