קרבן נתנאל על נדרים נ

הני מילי מין במינו. עיין בר"ן מילתא בטעמא ושפתים יושק:

ה"ג מעשר שני והקדש וחדש. כ"ה בברייתא לקמן (נדרים דף כ"ח) וכ"ה בירושלמי. ובחמץ כל הפוסקים לא חשבו לדבר שיש לו מתירין. אך הרמב"ם לחוד מחשיב לדבר שיש לו מתירין:

מסתברא מי עבדינן. בתמיה:

דהא מייתי ראיה מנתינת טעם לפי מה שפי' רבינו בפירושיו עדיפא מיניה הל"ל דנלמד בק"ו. דהא לפי ס"ד רמי בר חמא מיבעיא ליה ביוצא ובמתני' אוסר רוטב והקיפה משום נתינת טעם:

ת"ק לית לי' דרשב"א. וברמזים וטור וכן הרמב"ם פסקו כת"ק. נראה דהיינו טעמא דחכמים בתראה הוי כסתם יחידאה כר' שמעון בן אלעזר. וסתם דת"ק עדיף מיניה.

ספק איסורא לחומרא. עיין מ"ש בפרק ב' סימן יו"ד:

מ"ט דר' יוסי. קאי אכל הני בבא דר' יוסי מתיר וכשנודר מן החלב ר' יוסי אוסר בקום. דאילו רבנן ל"ק. דאע"ג דשרו בקום היינו משום דקום לאו חלב הוא. אבל הני כיון שגוף הגריסין והשום והעדשים בהן אע"ג שנשתנה שמם אסור אבל לר' יוסי פריך שפיר מכ"ש:

שם אביו עליו. ומשני בקום מש"ה אוסר ר"י דשם אביו עליו שקורין קומא דחלבא. משא"כ בכל הני נשתנו שמם. והקשה הב"ח סי' רי"ז ס"ק כ"ח לפי מה שפי' רבינו בפירושו ר"י מתיר במקפה קסבר לא מקרי גריסין אלא מקפה של גריסין והוא מן גריסין נדר א"כ ה"נ שם אביו עליו וע"ש שתי' בדוחק. ולפי מה שפירשתי לעיל תוך סי' ג' לק"מ דהוא שם בנו. והאי דקורין מקפה של גריסין להפריש בין מקפה אחר למקפה של גריסין:

על דעתיה דר"י הנודר מן היין מותר בקונדיטין. כיון דנשתנה שמו.

אלמא דלרבנן אסור בקונדיטין כיון דגוף היין מעורב בו. ומסיים הב"ח בס"ק הנ"ל ודלא כדעת הר"ן דמתיר בקונדוטין לפי פירושו בהירושלמי ומביאה ב"י. במחילת כבודו ראה בב"י ותו גרסי' בירושלמי כו' סבר שהכל מלשון הר"ן. ואין זה אלא דברי ב"י. כי הר"ן לא הזכיר ירושלמי זה בכל המסכת ונהפוך הוא דהר"ן בדף נ"ב כשמתרץ רבנן אדרבנן משמע שרבנן אסרו בקונדיטין לפי פירושו. וכן העיקר כדעת זו דאסור בקונדיטין: הדרן עלך הנודר מן המבושל פרק ז

באומר ירק המתבשל בקדירה עלי. ואם אמר ירקי קדירה עלי אסור בנכבשים וכ"ש המתבשלים בקדירה כ"כ מהרש"ל ותפסו עליו הדרישה וט"ז דא"כ בדלועים נמי יאסר. דהא בירק המתבשל בקדירה אסור אף בדלועין. ולק"מ דבייתור לשון מה שאמר ירקי קדירה עלי איכא למימר די לנו לאתויי כל ירקי קדירה בין מכובשין וכ"ש מבושלין היינו ירקות אבל לא דלועין דמקרי פרי. ואח"כ מצאתי בחידושי רשב"א כדברי ותמוה שרבינו לא הזכיר דין זה באומר ירקי קדירה עלי:

לענין מלקות שאינו לוקה. דספוקי מספקא ליה לר"ע והא דפריך לימעול בעל הבית. ה"ק דע"כ השליח אינו מעל להביא קרבן מעילה דהא לר"ע מספקא. ואי איסורא בעלמא תני תנא א"כ למעול בעה"ב נמי מספק:

בראש וברגלים ובקנה ובלב. נראה דט"ס וצ"ל בקנה בכבד ובלב. כן הגירסא בשמעתא ובמעילה. ובב"ח סי' רי"ז אומר שלא היה בגירסת רבינו כבד ומש"ה השמיטו. ודבריו תמוהים דאי לא פליגי ר"ע ות"ק בכבד ולכ"ע אסור א"כ מתני' דמעילה אמאן תרמייה דקתני התם השליח מעל אמאי הא עשה שליחותו. והא ליכא למימר דלכ"ע מותר דלאו בשר הוא. א"כ מאי פריך מתני' דלא כר"ע הא בכבד כ"ע מודו דלאו בשר הוא:

משם העצם פעולה. דכוונתו יהיה על שם עילוי ושבח:

כדי להוציא ממון. משמע הא לענין נדרים אסור משום חומרא דאית לן למימר כל מילי משמע וכ"פ הרשב"א והר"ן. אבל הטור סימן רט"ז ורי"ז סוברים דאפילו לענין נדרים אין איסור אלא מחמשת המינין ועיקר כדעת הרשב"א ור"ן. וכן מוכח שמעתין דפריך פשיטא ומשני מהו דתימא תבואה כל מילי משמע ולכאורה תמוה מאי פריך ומאי משני וצ"ל דהכי משני מהו דתימא תבואה כל מילי משמע דמתרגמינן עללתא ועללתא כל מילי משמע. ש"מ דעללתא כל מילי משמע לענין נדרים ובש"ע פסק דאינו אסור אלא מחמשת המינין. והאחרונים לא הרגישו מזה ועיי' בב"ח שם ס"ק ל"א שאומר מש"ה פסקינן דאינו אסור אלא מחמשת מינין דאין הלכה כאביי ורבא נגד רב יוסף רבם ע"ש באורך. זה ליתא דלפי מה שהוכחתי בכמה מקומות שרבינו מספקא בהאי כללא ולגבי אסורא קים ליה לחומרא:

תניא מותר באורז בחלקא ובטרגיז. כתב הטור שם דיראה מא"א הרא"ש שפסק כר"מ. ולכאורה לקח זה מדהביא הך ברייתא דר"מ. ומשום זה אין ראיה דאיכא למימר מדר"מ נשמע לרבנן בחמשת מינין. ונראה מדהביא מותר באורז ושריותא דא אך למותר אי קים ליה לרבינו כחכמים. דהא בכל מינים אינו אסור כ"א בחמשת מינין ומ"ש אורז דנקט. ש"מ דפסק כר"מ וכ"פ הראב"ן ורי"ו. אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים. נראה טעמם מדשנה רבי במתני' תו אבל הנודר מן הדגן אסור בכל. אי ר"מ הא כבר תני לה. אלא ש"מ דלא סיומא דר"מ היא אלא סתם והוי ליה מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. והב"ח שם ס"ק ל"ב כתב דטעמו כיון דרבא ס"ל דעללתא כל מילי א"כ בע"כ דס"ל כר"מ דאי הוי ס"ל כרבנן דאפילו דגן אינו אלא ה' מינין היכי ס"ד דעללתא משמע טפי כל מילי כו' ע"ש. ותמהני אם יצאו דברים אלו מפה קדוש. דרבא ס"ל דעללתא אינו שם העצם כי אם פעולה לשון עילוי ושבח. ואיך מדמה מלת דגן לעללתא: