קרבן נתנאל על נדרים מט

לבי דדנא מטעים ליה. והגי' שלפנינו וכ"ה ברשב"א כלכיד אנא טעים פי' כל הדג הזה שאני אוכל שהוא פחות מליטרא. כלכיד. הוא דנ קטן שבבלי קוראו אימת כלכית על לוויתן בריש המוציא יין ומחליף ד' בתי"ו. כלומר טעם דג קטן ככלכית אני טועם. ויש לכוון גי' רבינו לדכלכית הוא גדל מאיליה בחביות של ציר דגים טהורים כדאיתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט.) וקאמר לבי דדנא מעעים כלומר ככלכית שגדולו בחביות של ציר אנא מטעים. ודנא הוא חביות. ומירושלמי הזה מקשין ע"פ הערוך שמפרש דכלכית דג טמא. דהכא משמע שהיו אוכלין אותו:

מותר בקום היינו נסיובי דחלבא. ונסיובא דחלבא היינו מים המתמצין מקיפוי הגבינה וע"ש כך מיקרי קום שנוטף כשמעמידין הגבינה ונפרד מן הגבינה לצד אחר. כך פי' הערוך והר"ן ורבי' בפירושו. ועי' פ"ח יו"ד סי' פ"א ס"ק י"ד עמוד עליו שהאריך בזה. והט"ז סי' פ"א ס"ק ח' מקשה לדעת יש מי שאוסר במימי חלב משום אבר מן החי. א"כ הא דפסיק סי' רי"ז נודר מחלב מותר בקום והיינו מי חלב ש"מ דאין בו איסור. ולא קשה מידי דקום היינו מים המתמצין כדפרישית. ומה שתירץ הט"ז דהא דקתני מותר בקום היינו להנאה. ליתא דהא כל הני מתני' קאי לענין היתר אכילה דהא מתני' לקמן (נדרים דף נ"ג) סתוניות כיון שאין דרכו לאכול דפליגי התנאים אם אסורים. ואם לענין איסור הנאה הוא עם היות שאין דרכו לאכול מ"מ אסורים להוי בהנאה:

ופליגי רבנן עליה התם שם בנו הכא שם אביו. וקשה מאן רבנן דפליגי עליה אי חכמים דמתני'. הא אינהו ס"ל הנודר מסתוניות אסור בחומץ סתוניות כמו שאוסר בקומא דחלבא ואי ת"ק דר"י בן בתירא. א"כ חומץ סתוניות ודבש תמרים שם אביהם עליהם ואמאי קרי ליה שם בנו. ואמרתי לכאורה שקאי אחכמים דמתני' והכי קא מקשה דס"ל הנודר מסתוניות מותר בהן ואסור ביוצא מהן אמאי מותר בו הא שם בנו עליו. דבנו מיקרי חומץ סתוניות והמה סתוניות ע"ז תי' שפיר התם שם בנו והכא שם אביו אך הרמזים פסק כת"ק וכ"כ בטור וא"כ סותר דברי אביו ועי' בב"י סי' רי"ז שמיישב בב' אופנים ואין הבנה לתי' ראשון שכתב שם וז"ל שאע"פ שיצא הקום ממנו החלב עצמו שהוא אביו עודנו עומד ונקרא בשם הראשון כו' ע"ש. והלא אם הקום יוצא הנשאר בשם גבינה נקרא ולא חלב כדקתני הנודר מן החלב מותר בגבינה בין לחה בין יבישה תפלה ומלוחה. ותי' השני הוא לפי' הראב"ד ורבינו לא ס"ל פי' הראב"ד ומפרש הירושלמי חלב מקטרא. היינו מים היוצאים מחלב מקטרא ע"כ נראה לפרש הירושלמי ע"ד רבינו ע"פ מ"ש הר"ן דף ל"ג ד"ה וחכמים מתירים התם שם בנו כלומר היוצא מסתוניות. ומתמרים נקרא על שם הבן דבש וחומץ ולא שיהיה עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהם. אלא נקראו כך להפריש בין חומץ סתוניות לחומץ אחר ודבש תמרים לדבש אחר. משא"כ בקומא דחלבא אין לומר להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה וע"כ על שם אביו נקרא כן דעדיין תורת חלב עליו. ונכון פי' זה: