קרבן נתנאל על נדרים מד

והא דאמרינן הכא כו'. דברי תוספות בפרק זה שהשיגו על רבינו תם אבל רבינו לא סבירא ליה הכי דאפילו אם אסרו בפירוש אינו יכול לאסרו עליו כמו שמסיק רבינו להלכה למעשה בפרק שור שנגח את הפרה סי' י'. ורבינו תפיס הכא תירץ אי נמי יש לחלק כו' לעיקר שמקיים דברי רבינו תם ומ"ש רבינו הלכך נראה. אינו אלא בהא שיכול להקדיש המותר ולא כנגד השכירות והחוב:

לפי שאין דעתו על מה שהשכיר. ואי קשה לך דהא לעיל (נדרים דף מ"ג) הוי סלקא דעתך דאין דעתו על מה שהפקיר ואידחיא ליה איכא למימר דלא דמי דודאי כשאדם אוסר נכסיו סתם דעתו על כל מה שהוא ברשותו ולפיכך כיון שאין ההפקר עדיין הפקר ולא מתנתו מתנה אף הן בכלל איסור. אבל מה שיצא מרשותו לשעתו בשכירות כיון דהשתא מיהת לאו ברשותיה קאי אין דעתו לאוסרו. ר"ן בשם התוספות: