קרבן נתנאל על נדרים מג

אבל כשיש בו דין חלוקה אסור. כיון שיש תקנה בחלוקה לא אמרינן אחר כך הוברר הדבר למפרע שזה חלקו המגיע לו. ולפ"ז מן הראוי לומר שאפילו לאחר החלוקה אסורין. דהא בדאורייתא קיימא לן אין ברירה וכן הוא דעת הרשב"א. אבל הרמב"ם בפ"ז ורבינו סבירא ליה דלאחר החלוקה שרי. והיינו טעמא דאם תאמר אין ברירה אם כן מתחילה אין יכול לאסור עליו דהוי כמו אוסר על חבירו דבר שאינו שלו. ואם תאמר אם כן קודם החלוקה נמי שרי ממ"נ. על זה מסיים רבינו דקודם החלוקה היינו טעמא דאסור דכיון דיכול לכופו מהנה ליה הלה במה שאינו כופהו לחלוק ומניחו להשתמש בכל החצר:

מכאן הורה רבינו תם. תמצא בתוספות בפ' זה:

וכן משמע. דברי רבינו הם:

אלמא יכול המשכיר להקדישו. דהקדש מפקיע מידי שיעבוד. הכי נמי קונמות מפקיע מידי שיעבוד:

הלכך נראה שיכול להקדיש. כך תירץ רבינו תם שם בערכין: