קרבן נתנאל על נדרים מב

דהך ברירה לאו כברירה דעלמא. למסקנא הכריע רבינו כאן דבדאורייתא אין ברירה וכ"פ בפ"ק דבבא קמא סי' ו' וכן משמע לשם בפרק שביעי דב"ב ס"ב דבדאורייתא אין ברירה. אך מה שר"ל שם דוויתור מותר במודר הנאה חזר רבינו פה בשמעתין גם בריש אין בין המודר דקיימא לן וויתור אסור במודר הנאה. ומיהו בדבר שעומד להתברר כגון תנאי אם יחיה אם ימות אמרינן ברירה וכ"פ בפרק מי שאחזו סי' ט' הך דשמואל דאתקין בגיטא אם לא ימות אם ימות כו' ולכי מיית הוי גיטא. וכה"ג דייק התלמודא בפרק כל הגט (גיטין דף כ"ו) דרבי יוחנן סבירא ליה דיש ברירה. ולענין קדושין בהמקדש את האשה ואמר על מנת שירצה אבא אם התנאי עומד להתברר מקרי עי' ביש"ש בב"ק סי' הנ"ל ובהר"ן פרק כל הגט ובמה שכתב רבינו בפרק ג' דקידושין סי' ג' ע"ש:

הכא לא שייך למימר לבסוף כשיחלוקו דזה חלקו הראוי לו. עיקר החילוק בין ברירה דהכא לברירה דעלמא לפי שהוא ספק משעה ראשונה אבל הכא עיקר הדבר מתברר משעה הראשונה ועיין דף מ"ה בהר"ן ע"ב מבואר יותר: