קרבן נתנאל על נדרים מא

אם הדיר בעל החצר א' מן השוק מותר לכנס לחצר דוויתור מותר. ויש לדקדק מנ"ל דבחצר חבירו מותר אימא לר"ת דקי"ל כראב"י היינו בחצר השותפין כדאמר רבינא חצר השותפין דלא קפדי משמע הא בחצר חבירו קפדי. וי"ל דהתם בהעמדת בהמה דווקא אינשי אחריני קפדי אבל דריסת הרגל אפי' חצר חבירו חשבינן ליה וויתור כדמשני רב אדא לעיל ר"פ אין בין המודר ומוקי מתני' כר"א דאמר וויתור אסור. ש"מ דדריסת רגל חשבינן לוויתור וכ"כ הר"ן שם בשם הרמב"ן. גם פה ראיתי שהקשה מהרש"ל שם דהא רבינו מסיק לעיל בריש אין בין המודר בשם ר"ת דוקא בקעה בימות החמה מקרי וויתור הא בחצר קפדי אינשי אדריסת רגל ולאו ויתור הוא. ואברר לך הנך קושיות. דהאי שכתב רבינו לעיל בריש אין בין המודר אינו אלא ליישב רב אדא בר אהבה דמשני ר"א היא דאמר וויתור אסור במודר הנאה. ואליבא דרב אדא איכא למימר דלא ס"ל להלכה כראב"י דקי"ל כר' אושעיא דבדאורייתא לא אמרי' ברירה גם לא חשבינן לוויתור דלגבי חצר קפדי בדריסת רגל אפי' בחצר השותפין כדר"נ בפ' חזקת הבתים. אבל אנן לא קי"ל כרב אדא אלא כראב"י דאמר מותר לכנוס בחצר ולא מטעמיה אלא מטעם וויתור. אבל ראב"י ס"ל וויתור אסור דבהא לא פליג את"ק אלא מטעם ברירה ולדידן אמרי' הך מתני' דאין בין המודר אתי לכ"ע בין ר"א בין ראב"י ורבנן. וכ"כ רבי' לעיל פ"ד סי' א' וז"ל ועוד דהסוגיא דלקמן בשותפין שנדרו כותיה. וא"ת איך תמצא לומר שז"ש רבי' לעיל אליבא דרב אדא למאי נ"מ לדידן. וי"ל להורות דאפי' בקעה בימות החמה נמי חשבינן לוויתור. אע"ג דוויתור קל הוא ולא מחסר שום ממון: ה"ג דאינן רוצין שיאנו זה את זה:

ומשום ברירה אין להתיר משותפין כשיש בו דין חלוקה. ר"ל אם הדיר אחד מן השוק אין להתירו בחצר שאין בו דין חלוקה משום ברירה יותר משותפין בחצר שיש בו דין חלוקה ועי' ביו"ד סי' רכ"ו ס"ק כ"א בט"ז שמגיה ופירש פי' אחר ע"ש: