קרבן נתנאל על נדרים לג

מה פליגי. כלומר איך פליג ר' יונתן על הברייתא:

כאן באיש כאן באשה. והכ"מ ול"מ מפרשים הירושלמי כפי' הרמב"ם וליתא דהא מעשה דתוספתא ע"כ אינהו נמי מודים דא"א לפרש אלא כפי' הרמב"ן. ובירושלמי על הך שקלי' וטריא מביא הך עובדא דר' יוסי ויגיד עליו ריעו. והמה לא ראו בגוף הירושלמי רק מה שמביא הר"ן ורבינו והעיקר כמ"ש הב"ח שהרמב"ם סובר מאחר שתלמודא דידן לא מייתי הך עובדא משמע דתלמודא דידן לא סבירא להך תוס' וירושלמי:

היה אדם מסוים. בא ליישב מימרא דר' יונתן דקאמר אף ליקח לו ולא קאמר ליקח לה דקאי אאדם מסוים:

המודר הנאה מחבירו מותר להשקות לו. משמע אפילו הכוס של חבירו. דבכוס של אבל מצוה קעביד. וגם רבים השותים והוי הנאה מועטת ובכוס של בית המרחץ. פי' רבינו כוס של חמין שהוא לרפואה לאחר המרחץ הוי הנאה מועטת. ומה שהתיר משום מצוה היינו משום דמצות לאו ליהנות נתנו ועי' בתוס' שבועות דף מ"ד ד"ה ורב יוסף:

למנחרותא עבידן. כ"ה הגירס' לפי' רבינו בפירושיו ע"ש וכן הוא בערוך: