קרבן נתנאל על נדרים כז

לגבי אונסין. ומה שיש לדקדק מזה מפת חיטין והוציא בשפתיו פת סתם בפרק שבועות שתים סי' י"ד שם מקומו:

ה"ג דלא יפול ויגלגל עליה קדמתא. ופירש הרשב"א לפי שישראל כשהן בעלי זרוע מצויין ליפול ושמא אחר שירד מגדולתו יבא המוכס ויגלגל עליו את המכס שהפסיד בשבילו כשהיה אלם:

דלר' ישמעאל הולכין אחר השעה שהנדר חל. זהו לרב חסדא לקמן (נדרים דף פ"ט) דמוקי מתני' דהתם כר"ע אבל לאביי דמוקי מתני' דהתם כרי ישמעאל כיון דתליא ביומי שלמי יומי ולא נתגרשה א"כ בנדון זה שנודר ביורדי הים אחר שלשים. נמי איכא למימר דר"י מודה בזה דשלמי יומי ולא הוו יושבי יבשה:

וצריכה רבה אם ישנו בכלל יורדי הים. וספיקא לחומרא:

והלכה כר"ע. עיין לקמן בפרק ואלו נדרים ס"ס א' מה שכתבתי בזה:

שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן. ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע"ג דהחמה רואה אותן. דכיון שהזכיר רואי חמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויין לראות חמה תוס' כלומר שנבראו תחת השמים לראות השמש להאיר להם. ודלא כע"ז סי' רי"ז ס"ק ל"א שהבין דברי תוס' העשויין לראות החמה היינו שבעלי חיים נבראו להסתכל בהחמה. וזה פי' אין לו שחר מכ"ש אור חמה. ונראה עוד לפרש דבריהם ע"פ מ"ש בקהלת סי' ז' ויותר לרואי השמש. שקאי שם על הבריות שהחמה רואה אותן ולא קאי על הצמחים ואילנות. ובאשר שהנודר אומר לישנא דקרא קאי על בעלי חיים שהחמה רואה אותן. ועפ"ז צדקו דברי הטור דוקא שאמר לישנא דקרא רואי שמש אבל אם אמר מרואי שמש סומין מותר ודלא כב"ח גם מה שהאריך הט"ז שם ס"ק ל' אין מן הצורך:

אסור בקרחין ובעלי שיבות. מדלא נדר מבעלי שער. ש"ס. והקשה ט"ז סי' רי"ז ס"ק ל"ב אימא לא נדר הכי כדי להוציא בעלי שיבות ונדר משחורי ראש למעט נמי קרחין. ולק"מ דה"ק מדלא נדר מבעלי שער שחורי ראש.