קרבן נתנאל על נדרים כה

מתני' בדאדרי' זמונא למזמינא. הכי מוקי לה לעיל (נדרים דף כ"ד:) ה"ג והא אונסא דאוריי' הוא דכתיב ולנערה:

י"מ דקאי אההיא דרב הונא. הוא דעת הגאון שהסכים עמו הרי"ף בפ' גט פשוט שם סי' י"ט:

ולא קניא אסמכתא אפילו בקנין ובמעכשיו. וקשה דהא פריך בב"מ דף ס"ה ולמניומי דאמר אסמכתא לא קניא קשיא מתני' ומשני מתני' דאמר מעכשיו. אלמא במעכשיו אסמכתא קני'. כבר תי' רבינו בעצמו בפ' איזהו נשך סי' כ"ט דהך אסמכתא דהתם עדיפא ע"ש:

ומעכשיו אלא בבית דין חשוב. עיין בח"מ סי' ר"ז בב"ח ס"ק י"ט שהאריך למעניתו שסובר רבינו דקנין ומעכשיו מבטל אסמכתא ונעלם ממנו דברי רבינו בשמעתתא. גם הט"ז בסעיף י"ד. שם מסיק דלדעת רבינו צריך קנין ומעכשיו וב"ד חשוב ולפי דעתו שם כפי פירושו מ"ש הטור וכ"כ הרא"ש כוון לדעת הרא"ש בשו"ת ולא בפסקיו ע"ש באורך. וליתא לדבריו חדא דהטור בס"ס ע"ב כתב שדברי רבינו בפסקיו המה עיקר. ועוד דהא רבינו סובר דכל קנין סודר מעכשיו הוא. ומ"מ בעינן ב"ד חשוב. א"כ מה אהנית לן שהוא אומר מעכשיו מה לי חד פעם או שני פעמים ותו דהתלמודא בשמעתתא כולל כלל דין אסמכתא לא אישתמיט התלמודא למימר והוא דקנו מיניה ומעכשיו וב"ד חשוב ודברי הסמ"ע וכפי פירושו בדרישה ופרישה המה ברורים למוצאי דעת:

אבל היכא דלא גזים ובידו לעשות כו' לא הוי אסמכתא. ויש לדקדק הא בהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן עד שלש שנים. בב"מ דס"ה. דפריך עלה דמתני' והא אסמכתא היא. ומאי פריך הא לא גזים ובידו לעשות. ומצאתי יישוב לזה בתוס' דף ס"ו ד"ה ואי אמר דחשיב כמו גזים לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כלל ע"ש וכ"כ רבינו שם סי' כ"ט: ה"ג אע"פ שאינה בית המלך: ואינה נראה לי ראיה. לכאורה משמע דרבינו לא ס"ל האי חילוק דר"ת. אמנם בפרק חזקת הבתים סי' ס"ו. פסק להדיא שם כדעת ר"ת. ומוכרחין לומר שאינו אומר להשיב על ר"ת אך על ראייתו איכה ראיה ועפ"ז ניחא מ"ש הטור בח"מ סי' שס"ט על דעת הרמב"ם וא"א כתב כסברא הראשונה. ודחק הב"י בדוחק גדול. ונעלם ממנו דברי רבינו בפ' חזקת הבתים: