קרבן נתנאל על נדרים כג

ור"י חולק דהכא לא אמר כל הפירות כו'. תיוהא קא חזינא הכא דהא ר"י בשבועות דף כ"ט אומר אפילו אמר כל הפירות אם לא ראיתי לא הוי נדר שוא דגוזמא קאמר ואפילו בשבועות שגורס שבועות הבאי אסורות היינו מדרבנן משום חומרא דשבועות ואיך כתב רבינו בשם ר"י דשבועות כל הפירות אם לא ראיתי היה לקי מדאורייתא. ועוד דבנדרים אפילו אמר כל הפירות אם ראיתי מותר משום דהוי גוזמא. א"כ היאך אמר כך שבועות הבאי מותרות בדלא אמר כל הפירות והא דומיא דנדרים קתני. והב"י וב"ח ואחרונים לא ירדו לבאר דברי רבינו בזה. ונראה להגיה שצ"ל ור"ת חילק וכיון לרבינו תם שם בשבועות שאומר אם אסר כל הפירות אם לא ראיתי הוי נדר ושבועת שוא. וכמו שכתב רבינו בשם ר"ת בפרק המדיר סי' ג'. אך ר"ת לא ס"ל הך סברא דלגוזמא אמר אם לא ראיתי ורבינו ס"ל דלגוזמא קאמר כמו שפי' בפירושו. ועוד ר"ת כש"כ דשבועות ונדרי הבאי היינו שבועת שוא וזה ס"ל לרבינו לדוחק דהיאך תלה התנא בשבועות הבאי ה"ל למיתני נדרי שוא מותרות. ועוד ר"ת מפ' מתנו' דהכא דווקא באוסר כל הפירות דהוי נדרי הבאי אבל אם אומר קונם ככר עלי לר"ת הוי נדר ורבינו ס"ל דלא הוי נדר. ועוד ר"ת גורס שבועות הבאי אסורות ורבינו גורס כך שבועת הבאי מותרת והצעת דברי רבינו כך הוא. ר"ת חולק שאומר באוסר עליו כל הפירות אם לא ראיתי דהוי נדר שוא. ומדברי ר"ת לקח רבינו דרך לעצמו ומפרש הסוגיא דהכא באוסר עליו מקצת פירות וכך שבועת הבאי מותרת דבתרוייהו אמרינן גוזמא קאמר. והא דתנן התם היה לוקה על שבועת שוא באומר אם לא ראיתי גמל ונחש. אע"ג דאיכא למימר גוזמא קאמר ובדוקא נשבע. היינו כיון דאמר יאסר כל הפירות עלי וא"א לו להיות בלא אכילת פירות הוי שבועת שוא. כמו לר"ת בפ' המדיר סי' ג' אמר קונם עלי כל הפירות אם אעשה דבר פלוני דלא חייל אע"ג דאפשר לו שלא לעשות אותו דבר מ"מ כיון שהוציא מפיו כל הפירות הוי נדר שוא. ה"ה הכא אע"ג דלגוזמא קאמר מ"מ כיון שהוציא מפיו כל הפירות הוי נדר שוא דמאי שנא. ומעתה אין להקשות מאי אמר כך שבועות הבאי מותרת. הא בנדר הבאי אפי' אמר כל הפירות לא חייל נדרא. ובשבועות באומר כל הפירות אסור משום שבועת שוא דבמתני' קתני נדרי הבאי מותרות. זה אינו אלא באוסר קצת פירות. דבאומר יאסר כל הפירות נדר שוא הוא ולא נדרי הבאי. וכל זה לר"ת. אבל ר"י בפ' המדיר (כתובות דף ע"א) ד"ה שלא תטעום אומר דאם אוסר עליו כל הפירות ותלה בתנאי הוי נדר גמור א"כ לשיטתו אין מקום למה שכתב רבינו והדברים ברורים למבין:

דלא להוי התרה. עיין מ"ש רבינו שם סי' כ"ב כ"ג:

ואי תלינהו לפירי בהדין שבועה לא מיתסרי. כי הוא מפרש כל מה דאמר בפירקין כך שבועות מותרות. היינו דלא מיתסרי הפירות ועיין בחידושי רשב"א בשמעתא כך שבועת הבאי מותרת:

ולרבה דוקא בהחליף דבריו. שמעינן מהא דרבינו ס"ל כהרמב"ן ור"ן דאפי' במתני' דפותחין בשבתות וי"ט דהיו כולן בכלל ונשאל על א' מהן אפי' בכה"ג אם לא החליף לרבה לא הותרו כולן ולאפוקי מהך מ"ד דכי אמר דבמעמיד כולן אסורין דווקא דומיא דמתני' שלא היה יודע שאביו ביניהן הלכך כיון שהוא מעמיד אין כאן נדר שהותר מקצתו לפי שאביו היה לעולם בכלל נדר אבל בשכולן בכלל ונשאל על אחד מהן במתני' דפותחין כיון שהותר אחד מהן ע"י שאלה הותרו כולן. והר"ן הוכיח דליתא להך דינא מהא דפריך מנדר מן הכלכלה ור"ע היא ופליגי רבנן. ואם איתא להא דינא ודאי פליגי רבנן דהא מעמיד בכה"ג הוי כמו החליף דמתני' ראה אותן אוכלין תאנים וכן מוכח בהא דקאמר מאן תנא להא דתנו רבנן נדר מחמשה כו' לרבה רישא ר"ע וסיפא דברי הכל. הא לר"ע לא אתיא דבענין זה שכללן יחד לא אמר ר"ע לרבה דבמעמיד כזה שהוא מותר והן אסורין וכיון שכן ודאי קשה על מ"ש הש"ך בסי' רכ"ט ס"ק ד' בשם ד"מ והב"ח ועיקר. וסמכו דבריהם על סמיכה שאין בו ממש די"ל דהטור והמחבר ביארו חילוקי דינים בסי' רל"ב דבעינן החליף. כי איך מלאו לבם לחלוק על אבות עולם הרמב"ן ורבינו והר"ן ודבריהם מוכרחין בסוגיא דשמעתתא ועיקר דבכה"ג נמי בעינן החליף:

ועבדינן לחומרא. פה מצאתי און לי מה שהמצאתי בדעתי בסי' א' פ' השואל דשיטת רבינו ורי"ף בהך כללא מסופק ובמילי דאסורא דאורייתא לחומרא ובמילי דרבנן לקולא גם בדיני ממונות קולא למוחזק:

משני דברים בשר ויין שלא היה לפניו. כך העתיק הב"י בסי' רכ"ט גם בר' ירוחם נתיב י"ד חלק ז'. ותמהני על שני מאורות הגדולים איך העתיקו טעות גדול כזה. חדא למה כתב רבינו דוקא כשלא היה לפניו הלא אפילו כשמונחים לפניו פשיטא היה מקום לשאלתו. ועוד אם כשלא היה לפניו נדר בסתם בשר ויין. הלא בזה להדיא קתני במתני' פותחין בשבתות וי"ט אפי' לא נדר אלא מבשר ויין כמו שהביא ב"י שם בשם רבינו בפירושו. ע"כ נראה להגיה וצ"ל כשהיו לפניו ולכך לא נדר אלא מזה בשר ויין שהיה לפניו.

ומצא חרטה על אחד מהן. ועיקר ספיקתו אם דבר שהותר בחרטה ואין בו החלפה אם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו וע"ז מסיים והרמב"ן כתב כו' דמאי דמספקא ליה פשיטא להרמב"ן: