קרבן נתנאל על נדרים יב

ה"ג דאיסור חפצא הוא שאוכל מה שאוכל הוא פי' קרבן מה שאני אוכל ממך. או מה שאני אוכל לך: ה"ג סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח:

דאי אמר קונם שלא אשב בסוכה אפילו בדבר הרשות לא חייל כו' ואפילו אם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה. התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה לתירוץ ראשון משמע דאם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה חלה על דבר מצוה. ולתי' שני משמע דאם אמר אפילו קונם שלא אשב בסוכה נמי חייל על דבר מצוה כמ"ש תוס' בר"ה דף כ"ח ע"ש. וא"כ רבינו ארכביה אתרי רכשי שאומר בקונם שלא אשב בסוכה לא חייל אפילו דבר רשות כתי' א' ואם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה ג"כ לא חייל ע"ד מצוה כתי' שני. וזהו דעת שלישית. גם רבינו שם בפרק שלישי סי' י' מביא שם הני תרתי תירוצא של תוס'. ונראה דרבינו סובר אם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה אין השבועה חלה על החפץ. לקח מהא דאמרינן בשבועות יאסרו כל הפירות שבעולם עלי בשבועה. אבל בנדרים אם אמר קונם שלא אשב בסוכה לא הוי נדר כדכתב רבינו לעיל בפ"ק ס"ס ב' והא דאמרי' בפ"ק (נדרים דף י"ב) הריני שלא אוכל בשר פרושי בעלמא היא בברייתא ממאי נדר כי אין צריך להך לישנא דדי אם אומר זה כזה כמ"ש רבינו בפ' זה סי' א' לכך מחלק בין נדר לשבועה. ומטעם זה השמיט רבי' שם בפ"ג דשבועות סי' י' בתי' השני דין דנדר. מהא דמחמרינן טפי בשבועה יותר מבנדרים דשבועה חמורה דכתיב ביה לא ינקה כדאיתא לקמן (נדרים דף י"ח.) ומ"ש בס' תפארת שמואל דבריו אין להם שחר עי' בפנים. עי' ב"ח סי' רל"ט ס"ק ב':

והלכתא כשמואל דסוגיא דשמעתא כוותיה. חדא דעל רב הונא קאי בקשיא ממתני'. ותו דקאמר לימא מסייע לרבא. ומה בכך אם סיוע לרבא מברייתא דהא קים לן כרבא. אלא לפום דמסייע ליה לרבא ע"כ צ"ל דס"ל כרב הונא להכי פריך לימא מסייע ליה. דהא קים לן כשמואל ודחי תלמודא דלעולם ס"ל כשמואל וברייתא מוקי לה בבת אחת:

שניה חלה עליו וצריך התרה על שבועה אחרונה. ואם התיר בפעם אחת שבועה ראשונה ושניה מהני בדיעבד כמ"ש הרמב"ם והט"ז בסי' רכ"ט ס"ק י' חולק בזה והביא ראיה מטור ורבינו בפירושו ואין הכרע למעיין ולא שבקינן מאי דפשיטא ליה להרמב"ם ונתפיס מה דמספקי' ליה בטור וברבי' ע"ש: