קרבן נתנאל על נדרים יא

ומסתבר דהלכה כרב יהודה. עיין מ"ש בפרק המגרש סי' ב':

וגם רב נחמן שני אליבא דרב יהודה. כ"ה גירסת רבינו בפירושיו:

באומר הנאת תשמישך עלי ואסור מדאורייתא כדאמר רב כהנא הנאת תשמישך עלי אסורה. וכל היכא דקתני אסור משמע שאסור מן התורה. וקשה הא במתני' תנא הרי זה בבל יחל דברו ורבינו לעיל בסי' ד' אומר כיון דקתני בל יחל ולא קתני אסור ש"מ מדרבנן. וניחא לי דקתני במתני' האומר לאשה קונם שאני משמשך כולל אשתו ואשה דעלמא. מש"ה באשה דעלמא הרי הוא בבל יחל דתשמיש דבר שאין בו ממש כמו הילוך ודיבור ואין בה אלא איסור דרבנן אמנם באשתו כיון דמשועבד לה ע"כ קאמר הנאת תשמישי עליך והנאה בא מגופו והוי כדבר שיש בו ממש. ואסור מדאורייתא. ומש"ה לא תני בחומר שבועה מבנדרים האומר שבועה תשמישי עליך שאסור מה"ת דאוסר בשבועה עצמו עליה וחל על דבר שאין בו ממש. משא"כ בנדר שאיו בו אלא איסור בל יחל מדרבנן דהא באשתו אפילו בנדר אסור מה"ת ודייק התנא דבריש פירקין תני האומר לאשתו הרי את כאימא והכא תני האומר לאשה: ה"ג שאין מאכילין לו לאדם:

ושני רב אשי שאוכל דמתני' שאי אוכל קאמר. ופריך פשיטא מהו דתימא מעקם לישנא. פי' והיה לו לומר שאוכל והיה מגמגם ואמר שאי אוכל ואי אמר הכי מהימנא ליה קמ"ל כיון דהוציא בשפתיו שאי אוכל לא מהימנא ליה במאי דקאמר בתר הכי עכ"ל דייק רבינו במאי דקאמר בתר הכי. אבל אם אמר מיד לאחר הנדר מהימן דלא גרע אם הוציא בשפתיו פת חיטין ואומר פת שעורים דמהימן כדפסיק רבינו בפ' ג' דשבועות סי' י"ד ודלא כב"ח סי' רל"ז ס"ק י"ב שתי' בדוחק ע"ש:

ה"ג דלא אכילנא משמע בין במסרבין בו לאכול ואמר אכילנא או לא אכילנא בין שאין מסרבין בו:

והיינו טעמא דנדרים אתא לתרץ אמאי בנדרים אם אמר לר"מ קרבן שאוכל לך אסור דלא אכילנא משמע ובשבועות כשאומר שבועה שאוכל לך דאכילנא משמע ובס' תפארת שמואל הגיה דברי רבינו ומפרש. ושגג בזה כאשר יראה הרואה. והגהתי והפי' כן הוא בחידושי רשב"א וברבי' ירוחם: