קרבן נתנאל על נדרים י

ה"נ כקרבן כאמרא כדירים:

ואמרינן נמי לעיל בעי רמי בר חמא. לפי מ"ש הר"ן דקרא לאסור איסר לאשמועינן דאע"ג דתלי נדרו בנדר שלא נאסר אלא לו לבדו דהיינו יום שמת בו אביו חייל נדרא. דאי לאו האי קרא ה"א כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור לגמרי שנאסר לכל אותו נדר כמו קרבן קמ"ל קרא דלאסור איסר ע"כ. דברי רבינו מהופכין דה"ל למכתב ראיה זו מדרמי בר חמא בתחלה קודם וכן אם נדר עליו ככר אחד. ומשום זה מוכרחין לומר דרבינו לא ס"ל כדברי הר"ן אלא דקרא לאסור איסר לאשמועינן דאפי' לא הזכיר דבר הנדור רק שאמר זה כזה. דאי לאו האי קרא ה"א כי ידור נדר עד שיפרוט הדבר הנדור שאמר כקרבן כדירים ככר זה עלי קמ"ל קרא דלאסור איסר ולפ"ז דברי רבינו מכוונים על אופניו:

והוא שנדור ובא מאותו היום. כן. תי' הש"ס למ"ד בהתירא קמתפיס. אבל למאי דקים ליה לרבינו כדאמרן דבעיקרא קמתפיס אינו צריך להגיה דברי שמואל שאמר והוא שנדר באותו היום. וצ"ל דבאמת אגב שיטפי' העתיק גירסא זו:

והוא הדין נמי אם אמר עלי יום זה כיום שמת. דהא לפי מה דתירץ לרבא בשבועות דף כ' איזהו איסר נדר האמור בתורה אם נדר בפי' שלא אוכל בשר ולא אשתה יין כיום שמת בו אביו. אבל מתפיס בנדר הוי יום זה כיום שמת בו אביו וכן כתב רש"י שם. ועוד דהא דקתני הריני שלא אוכל בשר הוא לשון שבועה ובפ"ק ס"ס ב' נדר בלשון שבועה אפילו יד לא הוי אלא ודאי שלא פי' כלל אכילת בשר אלא שאומר סתם הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו והוא כבר נדור מאכילת בשר ושתיית יין באותו יום אלא דברייתא מפרש ממאי קא נדר ופרושי בעלמא קאמר וכן בירושלמי להדיא איזהו איסר האמור בתורה האומר הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו. בררתי מדברי חידושי רשב"א: ותנן נמי הריני. משנה א' דנזיר ותנן נמי לעיל (נדרים דף ט') כנדרי רשעים הריני הרי זה נזיר ואמר שמואל כשנזיר עובר לפניו: ה"ג הריני כזה הרי זה נזיר:

שלא יקל ראשו בכך ושמא. לכאורה שני טעמים הם ושלא יקל ראשו לכך כמו שכתב הר"ן דמתוך הקפדה ורוגז על אשתו רגיל לעשות נדרים ויקל ראשו להתפיס אפי' בדבר הנדור יען בפירושיו לא יאות לו פי' הר"ן. וצ"ל דחד טעמא הוא כלומר שיקל ראשו בנדר גמור וע"כ לפעמים יאסור את אשתו עליו דלא יהא מצוי אצלו יחיד מומחה או שלשה הדיוטות וחשו על ביטול פריה ורביה לילה אחת:

הנודר בתורה. נודר לאו דווקא אלא נשבע ואומר בזה התורה שלא אעשה או אעשה דבר פלוני דהא מדקאמר דעתו אהזכרות שבה ואי בנדר הזכרות לאו דבר הנדור הוא. ובירושלמי קאי אמתפיס בנדר בקרבנות שבתורה. ומפני זה נראה שדעת רבינו כהרמב"ם ושדין זה נוהג בין בשבועה בין בנדר:

מכאן היה אומר הר"ר יהודה. וכ"כ הר"ן לקמן (נדרים דף פ"א:)

ה"ג מסתברא. אדלעיל קאי דמשני מאי בל יחל מדרבנן. ואין כאן מקומו: