קרבן נתנאל על מגילה ז

דקרי ליה למגילה קורא ופושט כאיגרת. וקשה לי מהא דאמרי' לקמן (מגילה דף י"ט) מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה. מנ"ל אימא אקרי ספר לכל דיני ס"ת. אך אגרת נקרא שתהא פושטת כאגרת המגילה וקורא בה וניחא לי משום דתרתי אגרת כתיב:

בקריאת מגילה ובתרומת שקלים. דמס' שקלים קודם מגילה נשנית וקאי אהא דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים:

דכתיב ולא יעבור. כתיב במגילה. ותרומת שקלים ה"ט דמר"ח ניסן ואילך לא סגיא לאתויי תמידין אלא מתרומה חדשה:

אבל סעודת פורים מאחרין. כגון שחל י"ד או ט"ו לדידן בשבת מאחרין אחר שבת. דקרא ולא יעבור לא קאי אלא אקריאת מגילה. אבל לא אשמחה ומשתה. ר"ן. ובשו"ת מהר"ל נ"ח סי' ל"ב כתב שעשה הלכה למעשה הפך הירושלמי שסמך אגמרא דידן. וראייתו מהא דאמרי' לקמן (מגילה דף ל') כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדדי קאתי'. ואי כדברי ירושלמי הא הוי זכירה קודם עשיה. גם באידך מימרא פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא משבת שעברה זכור. ולמה הא הסעודה ביום א' ואז קדמה הקריאה לעשי'. אלא ש"מ דתלמודא דידן סבר שעושין סעודת פורים בשבת ובס' פ"ח סי' תרפ"ח רצה לומר דהירושלמי ס"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה. אבל תלמודא דידן ס"ל דמערבין. זהו ליתא דהא רב ושמואל בעלי מימרא זו אינהו גופייהו דאמרי במועד קטן דף ח' דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש. ותמהני מאד אם נראה להם ראי' זו מתלמודא דידן שיש לסמוך עליו לעשות הלכה למעשה. א"כ ה"ל להקשות דברי ירושלמי אהדדי דהא בפ' בני העיר הלכה ה' ר"נ בר יעקב בעי הגע עצמך שחל חמשה עשר להיות בשבת. ויקראו זכור. א"ל כן אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים. שתהא אזכרתן קודם לעשייתן. ולדברי הירושלמי דעושין סעודה בששה עשר הא הוי הזכרה קודם לעשייתן. ע"כ נראה לי דמשלוח מנות הוא בשבת. דהא שם בפ"ק הלכה ו' פריך ויעשו אותן בשבת. א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה. את ששמחתו תלוי בב"ד. יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים כלומר שסעודת שמחה זו אין לה היכר שהיא משום שמחת נס. כי אם משתה ושמחת שבת. כל זה טעם שלא לעשות משתה שמחה בשבת שצריך לעשות בחול כדי שתהא ניכר לכל שהוא משום תיקון מרדכי ואסתר זכר לנס. משא"כ משלוח מנות. דאין סדר לשלוח מנות איש לרעהו בשבת. א"כ מצוה זו ודאי נוהגת בשבת. וזהו ג"כ עשי' מקרי להכי שפיר אמר דלא הוי זכירה קודם עשייתן ע"כ אין לזוז מפסק ש"ע ולעשות סעודת פורים אחר שבת:

וסעודת ר"ח. פי' שהיו עושין כשהיו נסמכין לעיבור החודש. ר"ן. והטור א"ח סימן תי"ט פי' דסעודת ר"ח מצוה היא דאקרי מועד:

ה"ג אין צריכין לחזור ולעשותן בשני. ואהא קאמר גמרא כו' יקראו הפרשיות בשני אדרים דנתעברה השנה קודם אדר הראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ושוין. וכן מגיה בס' תפארת שמואל:

ומוקמינן מתני' כרשב"ג. דאמר אפי' סדר פרשיות אי קרו בראשון קרי בשני:

הא להספד ותענית שניהם שוין. אבל בסדר פרשיות דלא שייכי בי"ד לא איירי מתני' וצריך לחזור ולעשותן בשני כרשב"ג וכ"ה בקיצור. ובטור ס"ס תרפ"ח טעות נפל בספרים כמ"ש הב"ח וד"מ וב"י. והא דכתב רבינו בתחלה הא לענין פרשיות שוין. לא כתב כן אלא לפרש השיטה ולאכוחי מינה דלאו בכל השנים מעוברות איירי. דאלת"ה הא דקאמר לענין ד' פרשיות זה וזה שוין איירי נמי בכל השנים וזה אין סברא דאדר ראשון הוי כמו שבט. וממילא נמי הא דקאמר הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין פירושו נמי בכה"ג דנתעברה אח"כ. אבל בשאר שנים מעוברות אפי' בהספד ותענית מותר:

שתי מנות לאיש אחד. ואם שלח לרעהו והוא אינו רוצה לקבל או מוחל לו יצא. כ"כ רמ"א בהג"ה ס"ס תרצ"ה. וכתב עליו פ"ח תימה דזה מנין לו. ובד"מ לקח דין זה ממהר"י ברי"ן. והביא ראיה לדבריו ממס' נדרים דף ס"ג. האומר לחבירו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי וכתב הרשב"א הטעם דבקיום המעשה שייך למימר הריני כאילו התקבלתי שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו. א"כ מעכשיו יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא ל"ל. וה"ט שייך גבי משלוח מנות נמי. ועי' שו"ת בית יעקב סי' קס"ד. תו פסק רמ"א שם דאשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. והשיגו הפ"ח אין דין זה מחוור דאיש כתיב ולא אשה. ומניין לו זה וכתב הריק"ש ששום פוסק לא כתב כן. גם בזה יש לתלות באילן גדול מהר"י ברי"ן מטעם שחייבות בקריאת מגילה שאף הן היו באותו נס והא דכתב. איש רצונו איש לרעהו ולא אשה לאיש. אבל נראה בזמן שיש לה בעל בעלה הכל עושה בשבילה כמו דאמרינן בשמחת הרגל בעלה משמחה. אבל אלמנה ודאי מחויבת וכ"כ מ"א: