קרבן נתנאל על מגילה ו

לפי שאינה עיקר קריאתה בלילה. ובזה מתורץ מה שהקשה רשב"א בחידושיו לקמן בשם ר"ת וז"ל אמאי לא תנא הכא ולמילה ולהזאה ולטבילה. וכ"ת הא תני להו לעיל קריאת המגילה נמי הא תני לעיל בהדייהו והניח בצ"ע. ועם דברי רבינו מיושב שפיר דלהכי תנא הדר תו זימנא דכשר לקריאת מגילה לדייק מיניה שאינה עיקר קריאה בלילה ואי לא הוי תני ברישא לקריאת מגילה ה"א דזה הכלל דסיפא לאתויי מקרא מגילה וק"ל:

ה"ג שלא בזמנה קורין אותה בעשרה כו' ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה קורין אותה בעשרה כו'. כ"ה הגי' בש"ס שלפנינו וגי' הרי"ף וכן מוכח מדברי רבינו בסמוך:

ואע"ג דבימי רב ליכא להך הקדמה דאין קורין אלא בזמנה. כדאי' לעיל בדף ב' אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. איברא לפרש"י דטעם הוא דאם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח. לק"מ דהא בימי רב עדיין היו מקדשין ע"פ ראייה ולא יאכלו חמץ בפסח דיגיעו שם השלוחים. כמ"ש הרמב"ם בהל' קידוש החדש דעד זמן אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראיה. וע"ז ודאי לא פליג רש"י דכך מוכח בכמה מקומות בש"ס בר"ה ובשאר מקומות. ובודאי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה הכפרים מקדימים ליום הכניסה. דהיו יודעין קביעות מועד הפסח. ומה שאמר ר' יוחנן אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אלא בזמנה. היינו אותן ארצות שמפוזרים בגולה הנה והנה בכל ארבע כנפות הארץ. שא"א להם לשמוע קביעות ע"פ הראיה. אבל דברי רבינו קא מקשה לפי פי' רב אלפס וכמו שהסכים רבינו לעיל סימן א' ומסתכלין בה כדי לחלק מעות פורים או לפי גירסת ומסתכנין בה. דלפי פי' זה א"א לפרש שלא בזמנן על הכפרים. אבל על זה קשה באידך דרב דקאמר לאפוקי מדרב דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה. הא בימי רב ליכא יום הכניסה להכפרים. ע"כ צ"ל דרב סבר כר"ע סתימתאה. ועיקר קושית רבינו על הרי"ף שפסק לעיל דבזמן הזה ליכא הקדמה ולמאי נפקא מיניה מייתי הא דרב דשלא בזמנה בעשרה. וה"פ ואע"ג דבימי רב ליכא הקדמה לפי' רב אלפס. אלא לדרב צ"ל דהוא ס"ל כר"ע סתימתאה אבל מ"מ קושיא זו קאי על הרי"ף למאי נפקא מיניה פסק הך דרב ועי' שו"ת שערי אפרים סי' מ"ו שנתקשה בזה הרבה:

ויש מפרשים שלא בזמנה כגון שחל י"ד להיות בשבת אע"ג דכבר כתיבנא בסי' ה' די"ד האידנא לא יבוא בשבת זהו לדידן. אבל היש מפרשים אזלי לפרש דברי רב. ובימי רב עדיין הוי מקדשין ע"פ ראיה ויוכל להיות יום י"ד בשבת. ולדידן נ"מ להך דרב לענין יום ט"ו שחל בשבת:

קייל"ן כרב דהא ר"י קאי כוותיה. עיין לקמן פרק הקורא עומד סימן כ"ג: