קרבן נתנאל על מגילה יב

וכן מוכח בירושלמי. הוכחה זו איני מכיר למי שמעיין בירושלמי כמו שביאר הרמב"ן בהמלחמות. ונהפוך הוא דאיתא להדיא שם דלא כפי' רבינו בשיטת הבבלי. והילך לשון הירושלמי בפרקין הלכה ג'. בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן ובן כרך שעקר דירתו (בליל י"ד) נפטר מכאן ומכאן ע"כ. וצ"ל בליל ט"ו. דבליל י"ד נעשה פרוז כדאיתא במתני'. וכן הגירסא בהגהות אלפסי בשם ריא"ז ולפי' רבינו בן עיר שהלך לכרך ועמד שם מקצת יום י"ד נכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתו ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו. קשה וכי גרע מבן כרך שעקר דירתו בליל ט"ו נפטר מכאן ומכאן וזה בן עיר לא היה בכרך רק מקצת יום י"ד וחזר לביתו בליל ט"ו יתחייב לקרות ביום ט"ו. ע"כ נ"ל דטעות סופר הוא וכצ"ל זהו סברת רש"י וכן מוכח בירושלמי מיהו לישנא דש"ס משמע כו'. רצונו שנראה שתלמודא דידן חולק עם הירושלמי:

ועמד שם מקצת היום י"ד. לכאורה משמע שדווקא קאמר רבינו לפי פירושו שצריך להיות שם מקצת יום י"ד דהיינו אחר זמן קריאת המגילה לרוב עולם. שע"י זה נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני כרך אבל אם לא עמד שם רק כשהאיר השחר בזה לא נסתלק דעדיין יש זמן קריאה לרוב עולם. אמנם לישנא דרבא דייק דלא קפיד אלא אליל י"ד. וצ"ל הא דקאמר מקצת היום היינו עמוד השחר דעלות השחר ראוי לקריאת מגילה כדתנן בפרקין. וכ"ה בט"ז סי' תרפ"ח ס"ק ה' אלא מ"ש בסוף סעיף אפשר כשר קריאת המגילה של לילה עד הנץ החמה כמו בק"ש בסי' רל"ה. אינו דומה דהתם לגבי ק"ש הוי עוד למקצת ב"א זמן שכיבה. מה שאין שייך במגילה ולהדיא אמרי' בפ"ק דברכות דף ט' קודם הנץ החמה יממא הוי לשאר מצות:

ורב אלפס כתב. עי' בהמלחמות שלקח דבריו מהירושלמי: